ספר - זה כל הסיפור

לכבוד שבוע הספר העברי, ב"ה יתברך מוגש לכם כשי מאמר אודות חשיבותו של הספר, התכנים שמציג וכן דוגמה אישית על ניסיון באמונה בזמן רכישת ספר ומה היה אומר על זה הצדיק הגאון הרב כדורי זצ"ל. שבוע הספר התחיל ואתו גם חגיגית המבצעים. ב"ה כאישה דעתנית, וכחוזרת בתשובה אשר מודעת לעצמה , אני שמה דגש חיוני וגדול ביותר בעיקר למידע שאני קוראת. המידע מייצג תוכן מסוים, שבזמן הקריאה מועבר ישירות למוח ושם עושה פעולה כשלהי, משאיר רושם וחותם. ידוע שלמידע יש הרבה כוחות גם להשפיע על האדם. וככזה חשוב מאד לדעת לברור נכון את התכנים שקוראים ומכניסים לתוך המעבד הראשי, המוח. את הסינון של המידע מומלץ ורצוי לבצע טרם כניסתו למעבד (היינו המוח), מכיוון שאחר כך קשה יותר למחוק מידע או להתעלם ממנו. המידע שנכנס מוטמע ומשפיע על המחשבה, ההתנהגות, המעשה, הדיבור ועוד. מידע שנכנס למוח עושה רושם בצורה כזו או אחרת ונכנס לזיכרון. המידע נדבק כמו מגנט ונשאר שם.

למידע יש כוח עצום. לצערי, לעיתים קרובות, המידע שאנו נחשפים אליו עלול להיות שלילי הרסני ובזוי, אולם לא תמיד אנחנו נגשים אל הדברים בצורה אובייקטיבית ובוחנת. כלומר, הצפת מידע דרך התקשורת יוצרת בליל ותערובת של תכנים, שאנחנו בתור אנשים בודדים וכצרכני תקשורת , לא ידועים להבחין בין מה נכון ללא נכון, בין מידע טוב למידע רע, בין מידע מזין למידע הורס. לכן, מאד חשוב לפני שקונים ספר ולפני שמתחילים לקרא, יש לעשות סוג של מיפוי, בירור, התבוננות - האם הספר טוב לי? מתאים לערכים שלי ? משקף את האני מאמין שלי? אני יכול ללמוד ממנו? איזה תועלת עשויה לצמוח ממנו? האם אני יכול לצמוח מהספר? האם הספר מציג ערכים טובים, חיוביים, נאמנים, אמתיים? חשוב לא פחות, מי כתב אותו? מי ערך? ובפרט לילדים, תנו דעתכם על הציורים אשר ממחישים את הסיפור עצמו. ילדים אוהבים להתבונן בציורים ועולמם העשיר ממלא מקבל גוון נוסף דרך הציור עצמו – הציור מהווה כלי לביטוי של תכון הסיפור. לעיתים נמצא שהציורים עצמם מאוד מפחידים וגסים. יש הבדל עצום בין ציור עדין עם צבעים נקיים ונעימים לבין ציור חד, עם צבעים כהים והדמויות מפחידות. הציור מעביר מסר לילדים, וזה וודאי משפיע על הנפש הרכה של הילדים. דמיינו לעצמכם שאתם כעת מעיינים בספר אפיה או בישול והתמונות של המאכלים ססגוניות ומגרות את חוש הטעם. מה למעשה קורה לכם? דבר פשוט מאד, העין שראתה (הלב חומד) והנה, אתם מרגישים אפילו את בלוטת הרוק/הטעם של המאכל עצמו אע"פ שבסך הכל מדובר בתמונה לכאורה פשוטה, אולם המוח כבר מעורר את החושים, הבלוטות וכן את האיברים הקשורים ומתחילים להרגיש צורך לאכול או להכין/לבשל/לאפות לעצמכם גם כזה. (אם לא במידי אז אולי לכבוד שבת או החג). כלומר התמונה היוותה סוג של תמריץ עבורכם. לעומת זאת, ניקח דוגמא הפוכה, ספר כתוב בשחור לבן ללא תמונות, קרוב לוודאי שגם אם תקראו את המתכון הכי טעים עלי אדמות, זה עדיין לא יגרה אתכם כמו המתכון עם התמונה. כלומר לתמונה, לוויזואליות כוח השפעה עצום עלינו. קל וחומר, כאשר אנחנו קוראים מידע ומכנסים אותו ישירות למוח, ההשפעה אפילו יותר חזקה. לכן חשוב מאוד לברור מידע לפני שקוראים. הרבה פעמים כאשר אני נגשת לקנות ספר, אני מסתכל על הכריכה – שהיא העטיפה החיצונית, בודקת מי כתב אותו, מה הרקע שלו, מה תפיסת עולמו. פותחת את הספר ומעלעלת בדפים, בציורים, בתכנים, בראשי פרקים, קוראת קצת מתוך הספר, בוחנת, סוקרת. וחושבת תוך כדי, מתאים לי, נכון לי, כדאי לי, מה ייתן לי, התכנים טובים עבורי, מתאימים לתפיסת עולמי, זה יתרום לי? אלו הם תכנים שיש בהם רצון השם שאני יכולה להתעלות מהם או שמא ח"ו הפוך? אתן דוגמא, המוכרת אשר הבחינה שאני שומרת תורה ומצוות הציעה לי ספרי דת, אחד מהספרים שהציגה בפני היה פירוש על קהלת. לכאורה זה נשמע פנטסטי, ספר על שלמה המלך עלי והשלום. אולם בעין בוחנת אחרי שקראתי אודות הכותב ועל הביבליוגרפיה שלו, הבחנתי שלמרות התארים שלו והעשייה הציבורית והמתוקתקת שלו הוא גם חוקר חלל.. השם יתברך חונן לאדם דעת ולאנוש בינה – חשבתי לעצמי, וכי מותר ליהודי לחקור חלל? גלקסיות? מהי זווית הראיה של אותו כותב ומהיכן נקודת המוצא שלו? וודאי שאין בה דעת אמת מלאה ואחיזה נכונה במציאות, כך חשבתי לעצמי, אלא אם הוא נמנה עם אחד מל"ו צדיקים, שלא נראה לי שזה אותו המיוחל.. בכל אופן החלטתי לא לקנות את הספר. נמצא, אליה וקוץ בה. כלומר, הוא בתור מחבר מן הסתם מכניס את דעתו האישית וכן תמונת עולמו, "האני מאמין שלו", שלפיו הוא חי, ומציג אותם בתוך ההסברים, ההגיגים והדוגמאות, ואם דעתו אינה דעת אמת – אזי אני חלילה יכולה להיכנס לתוך מלכודת. אומנם לכאורה יש פה רעיון מבלבל, מצד אחד – הספר קהלת, ומצד שני מי כתב את הספר, ובלבול שכזה חבל מאד שיקרה. וכעת, מה הקשר בין אמונה לניסיון האישי ודעתו של הרב כדורי.   הבוקר הגעתי למרכז הקניות, כאשר את פני המבקרים הקדים דוכן ענק של רשת ספרים מוכרת. בתור חובבת ספרים וקריאה (איך כבר אמרתי, ידע = כוח.. והעשרה) נוכחתי לראות מבצעים מצוינים והיה קשה להתעלם מהם. נגשתי לדוכן ובחרתי ספרים ספציפיים מראש. מצאתי ונגשתי לשלם בדוכן ואח"כ נכנסתי לתוך החנות כדי שיעטפו אותם למתנה. המוכרת אמרה לי שמגיע לי עוד ספר נוסף בתנה, אמרתי לה שזה לא נכון מכיוון שהמבצע עבור ספר אחד ועוד שניים במתנה. ואז התברר הטעות שהיא בהתחלה לא הבינה, אחד מהספרים שרכשתי תומחר במחיר מבצע אך למעשה הוא נמכר במחיר מלא. הבנתי את טעותי, והיא, המוכרת, כבר רצה להביא לי ספר רביעי נוסף "חינם" במתנה. הבנתי שהמוכרת טעתה והיא התעקשה להסביר לי שלא. חששתי מגזל ומפגם ביראת שמים; "לא מספיק שאחד הספרים תומחר במחיר מבצע ולא מחיר מלא, אני מקבלת עוד ספר נוסף?" אמרתי לעצמי. יראת השמים עמדה לנגד עיני, למרות שאני מודה, מאוד מפתה "לשלם בטעות" מחיר מבצע נמוך ועוד לקבל ספר רביעי בחינם – מה שנקרא, טעות על טעות בין המוכרות, זה ממש "דיל" יוצא מן הכלל. בחסדי השם יתברך האמת לא נתנה לי לעבור לסדר היום והמצפון סרב לשתוק. וכך, אחרי הסברים נוספים המוכרת הבינה את טעותה של המוכרת מהדוכן.  ועת נוצר מצב חדש שבו אני אמורה לשלם מחיר מלא בעבור הספר. כעסתי מאוד, ואמרתי שהייתה פה סוג של הטעית הציבור וההסבר לכתחילה לא היה ברור. "היא עובדת חדשה שלא מבינה" אמרה המוכרת, "וגם טעיות קורות" הוסיפה. "אבל מה היה קורה לולא באתי לעטוף? אף אחד לא היה מגלה את הטעות", אמרתי כנגדה. בקשתי להחזיר את הספרים ולקבל את כספי בחזרה. בנוסף בקשתי גם את מספר הטלפון של שירות הלקוחות להתלונן על הטעיית הציבור וכן על טעות שהם כחנות אמורים לספוג.

בדרכי חזרה, חופרת עם עצמי במסלולי האמונה האם נכון או לא נכון להתלונן, וכן הטעות שלכאורה קרתה, השם חונן את בליבי דעת האמונה – השם יתברך לא רצה שתרכשי את הספרים וגולל את הטעות בתשלום. פשוט לא? והשם יתברך גם לא רוצה שתצערי שום יהודי, ואם תתלונני אזי היא תחטוף על הראש וחבל. למה לי להיות מקל שדרכו יעבור מידע שלילי? אז בחרתי לא להתלונן ולא להתקשר ולהבין שזה יד השם יתברך – שלא רוצה שארכוש את הספרים הללו. וכיצד זה קשור לרב כדורי? אתמול קראתי שלרב הייתה סלידה גדולה מכל תענוגי העולם הזה. פעם אחד, הגיע אליו ברון עשיר מאוד שבסוף הפגישה נתן לו שיק ע"ס 10,000 דולר. הרב התעלם והכניס את השיק בכריכת הספר, ומן הסתם שכח ממנו לחלוטין. כעבור עשר שנים מצא בנו את השיק, אבל אז כבר היה מאוחר מידי לפדותו, פג תוקפו. ככה מתנהגים צדיקים – אינם מייחסים חשיבות לחומרי, לכסף, מי היה יכול להתעלם/לשכוח/לוותר על שיק שמן שכזה? ואני, כשהייתי בחנות, מודה שעברה בי המחשבה האם לא להסביר למוכרת את הטעות ולקחת עוד ספר נוסף בחינם או לתקן את טעותה. לא היה לי פשוט, הטוב והרע התווכחו בניהם, היצר הרע אמר, שטויות, מימלא שלמת , והמוכרת טעתה אז מה הבעיה? והנה לך, מוגש גם כשי ספר נוסף בחינם.. אז מה הבעיה פה בכלל? לעומתו, היצר הטוב צעק בקולי קולות :"שוויתי השם לנגדי תמיד.." ואסור לשקר, ויש טעות וצריך להוכיח אותה, וצריך לשלם מחיר מלא ואמתי. ובחסדי השם יתברך, האמת גבר בסוף.