הולכים על כל הקופה

הדבר שהכי מעיק לאדם וגורם לו להרגיש כל כך חסר, הם החסרונות שלו. השאיפה התמידית של האדם היא למלא אותם, להשלים אותם, לכסות את ה'חורים' ש"מעידים" על כך שמשהו לא בסדר אצלי, שאני לא מושלם. רבי נחמן מברסלב, מגלה לנו בספרו – "ליקוטי מוהר"ן – סוד נפלא: יש דרך להשלים את החסרונות, ולא סתם, אלא בעזרת דבר אחד: הקדושה! כן, כך הוא מציין בפירוש (שם תורה ס) ואומר, שישנה עשירות שבקדושה שאדם זוכה לה על ידי אריכות ימים. הנה, כבר שני רווחים גדולים: אריכות ימים ועשירות. ומי לא רוצה להאריך ימים ולהיות עשיר? אף אחד לא ירים את האצבע... אריכות הימים עליה מדבר רבי נחמן מברסלב היא כאשר אדם זוכה להאריך כל יום ויום בחייו, כלומר שימיו נעשים כל הזמן ארוכים ומלאים יותר. נכון, אפשר להאריך ימים, אבל להאריך את הימים? איך עושים את זה אם יש רק 24 שעות ביממה? רבינו מסביר, שעל ידי הקדושה אדם זוכה להאריך את ימיו בכמה דרכים:

תחילה, על ידי הקדושה איבריו של האדם מתקדשים וביניהם העיקריים: המוח והלב, וכך הוא מתחבר אל השם יתברך יותר. המשוואה פשוטה: מתקדש יותר – מתחבר יותר, כמו שכתוב: "קדושים תהיו כי קדוש אני". החיבור תלוי בקדושתו של האדם.

ואז, כאשר האדם קדוש ומחובר אל השם, ההספק היומי שלו בכל יום הוא אדיר. אם פעם הספיק לעשות מספר דברים בשבועיים, הרי שעכשיו הוא מספיק לעשותם ביומיים, יום, ואפילו שעה. והמדובר בהספק בכל תחום בחייו של האדם - מהרוחני ועד לגשמי. זאת, משום שהוא דבק בהשם, ובורא עולם הוא מעל הזמן, לכן גם האדם נעשה מעל הזמן, והזמן שלו רק מתברך בדרך סגולית, מעל הטבע ממש, כמו שראינו לאורך כל הדורות עם צדיקים שהספיקו וידעו יותר ממה שאפשר לבן אנוש לדעת על פי הטבע. הם, בקדושתם, התעלו מעל הטבע ומעל הזמן. תפילה. אם יש משהו שיכול לקחת את האדם מעל הטבע ומעל הזמן, הרי שזוהי התפילה, הדבר שעומד ברומו של עולם אך לצערנו, כדברי חז"ל, בני האדם מזלזלים בה ולא נותנים את דעתם לכוחה העצום, ליכולת שלה להשפיע על דברים בבחינת: "טרם יקראוני ואני אענה". היום, אדם יכול לפעול בעזרת כמה מילים! כל שכן כאשר הוא מתפלל, עושה שעת התבודדות וכו'. כאשר אדם מתקדש הוא זוכה לעזרה משמים וממילא הולך לו כסדר, הוא לא מבזבז את הזמן והכוח על עיכובים, מניעות או בלבולים שיכולים לכלות את כל הזמן של העולם הזה. וזה מתבטא בכל תחומי החיים – רוחניותו של האדם, העניינים הגשמיים, חינוך הילדים, שלום הבית שלו. כן, אדם כזה לא מבזבז זמן על בעיות בשלום בית, הוא לא צריך להשקיע שעות רבות בלפייס את אשתו או את ילדיו. מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל שפעם אחת, בקידוש של ערב שבת, הושיט את כוס הקידוש לרבנית שלו. הבן, שרצה לעזור, לקח את הכוס מידו של אביו כדי להעביר לאימו. "מה עשית?" שאל רבי לוי יצחק את בנו, "קלקלת את הייחוד ביני לבין אימך"...

במעשה פשוט של תשומת לב – כאשר מושיט מידו לידה, בלי מחיצות, היה נעשה ייחוד ביניהם מרוב קדושתו! והפרנסה? הנה הנקודה שרבים מבקשים וחותרים בכל דרך להשיג אותה בהיתר, בנחת ובלא בצער. הפרנסה, כמו שאומר רבי נחמן מברסלב לאדם המבקש לקדש את עצמו – פשוט מעופפת לו (ראה דבריו בתורה הנ"ל, שם אומר שעל ידי הקדושה אף זוכה לעשירות דקדושה שנותנת לו אפשרות להתבונן בתורה, בהתבוננות של יחידי הדורות, כמו משה רבינו). ציינתי חלק מהדברים החשובים והעיקריים בעזרתם אדם יכול להתקדש, ואת ההשפעות של הקדושה על תחומי חייו, וכמובן להאריך את חייו ולהספיק כמה שיותר. והמסקנה המתבקשת מדברים אלה היא: שכל עבודתו של האדם בעולם הזה היא לזכות לקדושה. ולקדושה, זוכים על ידי יראה, כפי שכותב (שם) רבינו, ומסביר, שעל ידי יראה אדם זוכה לעשירות, משום שהיראה שומרת על האדם מעניות, כי העניות באה על ידי "שקר החן והבל היופי" – כאשר אדם נמשך לשקר של היופי העונש על כך הוא עניות. וההיפך משקר החן – זו היראה, כמו שכתוב: "אישה יראת ה' היא תתהלל"! נמצא, שיראת השם היא ההיפך המוחלט של שקר החן, ויראת השמים היא השומרת את האדם משקר המוביל אותו לעניות. וכשהוא נשמר, ממילא הוא זוכה לעשירות וממילא זוכה גם לקדושה, משום שעיקר השמירה משקר החן – שזו תאוות הניאוף, הוא על ידי היראה. אדם עם יראת שמים לא מסתכל על מראות אסורים!

זה עיקר קדושתו של האדם, כמו שמרומז: איה הקדושה? היא בעיניים! כל קדושתו של האדם תלויה בעיניים ולא בשום דבר אחר. אולם, אם אדם לא שומר את עיניו, גולש לאן שגולש, מסתכל על מה שמסתכל - הוא פוגם בקדושתו פגמים נוראים, פשוט שורף ומאבד את הנשמה שלו. לכן יש להיזהר מכל המכשולים שישנם, שבקלי קלות אפשר להגיע אליהם וליפול ח"ו. אם יש לאדם רק יראת העונש, הוא בודאי יודע שהוא יקבל עונש על כל ראיה אסורה. אין מה להסתיר או לטייח, הקב"ה לא יוותר לאדם על שום ראיה אסורה. ואם חלילה פגם, הוא עושה תשובה ומתחנן ומבקש מהשם שיעזור לו וישמור עליו להבא. אם יש לאדם יראת חטא, הוא יודע שעם כל ראיה אסורה הוא מפסיד את הקדושה, את הזיכרון, החכמה, האמונה – "ובריתי נאמנת לו" – את השמחה וכן הלאה. אך יותר מכל, הוא מפסיד את יראת השמים שלו. וזה אומר שהוא מפסיד הכל! לא יכול להיות משהו יותר נורא מזה. לכן, מי שיש בו קצת דעת ומבין שהענוש הכי גדול שאדם יכול לקבל הוא – לראות דברים שאסור לו לראות. הפגימה בעיניים גורמת לאדם להפסיד את הכל – מ-א' ועד ת'... אך אם יש לאדם יראת הרוממות, שהוא דבק בהשם ואוהב אותו, מקיים את ציווייו בשמחה, כולל את שמירת העיניים - הוא לא נפרד מרוממות השם. הוא חי את ההרגשה שהוא עומד כל רגע ורגע לפני השם. הוא אף פעם לא מפסיק לדבוק בהשם, ובודאי שאינו מוכן לטנף את נשמתו בראיות אסורות. מצבו התמידי יהיה בתפילות ועוד תפילות להשם כדי שדעתו לא תוסח ממנו לרגע. אם כן, בכל דרגת יראה שיש לאדם, מהנמוכה עוד לגבוהה, הוא זוכה לשמירת העיניים ולקדושה. ואם אינו שומר את עיניו, לא רק שהוא מאבד את יראת השמים שלו אלא אף את מידת הבושה, ככתוב: "לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", ודרשו חז"ל: זו הבושה. אדם שפוגם בעיניו נכנסת בו אש זרה והלב שלו נעשה משכן לעבודה זרה, השם ישמור. לכן חייב כל אדם להתעורר בנקודה זו ולעבוד על נקודה כה חשובה ומשמעותית המשפיעה על כל חייו – שמירת העיניים, המובילה את האדם לקדושה, לאריכות ימים, לעשירות, שמחה וכו'. כי בלי נקודה זו, אל תתפלא למה אתה מלא בחובות והלוואות, למה לא הולך לך בחיים... אדם שמטנף את מוחו נבלע כל כולו בסיטרא אחרא (הצד האחר), השם ישמור. כך, למשל, סיפר לי אדם שאחרי שנים רבות בתשובה הוא פתאום נפל ממש. "אתה גולש באינטרנט", אמרתי אותו, "מה אתה מתפלא?!" והוא מאוד התפלא! "איך אתה יודע?" הוא שאל. "לא צריך להיות נביא. זה ברור. אדם שגולש באינטרנט ומגיע למקומות מטונפים מאבד את הניצוץ האלוקי, את כל הקשר שלו עם היהדות, והוא נשאר עם זיכרונות מרים, געגועים חסרי תוחלת לטינופת ולכלוך"... קדושתו של האדם היא הנקודה העיקרית והחשובה עליה הוא נלחם, לכן בנקודה זו עליו לשים את כל כוחותיו ולהתפלל כל יום לפחות חצי שעה על שמירת העיניים. ואז, יראה איזו עזרה משמים תהיה לו, איך השם ישגיח עליו ויסדר לו את כל דרכיו כך שלא יראה שום מראה אסור. כאן המקום לפנות לנשות ובנות ישראל היקרות ולבקש מהן להתפלל שלעולם לא יבוא מכשול על ידן, כך גם על צניעותן והתחזקותן בקדושה, ונזכה למשיח צדקנו ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.