הכעס והענווה

כעס

הכעס הוא תוצאה של גאווה. עבודת הכעס שייכת בעיקרה לעבודה על הגאווה.אדם כועס מכיוון שמרגיש, בין ביודעין ובין שלא, שפגעו באישיות שלו, ב"אני שלו", שעשו נגד רצונו.הכעסהוא תגובה של אדם,שמאבד את השליטה על עצמו. הכעס איננו ענייני.הסיבה האמיתית לכעס היאמכיוון שמרגיש שפגעו ב"אני" שלו ובאישיות העצמית שלו, בעקבות זאת הוא מאבד את השליטה על שיקול הדעת האובייקטיבי שלו, והתגובה שמגיב היא לא בהתאם לשכל,אלא לפי הרגשות הפנימיים שלו.כשאדם נמצא במצב רגיל השכל שולט על הדחפים והיצרים השונים,וכשכועס הוא משחרר אותו מכבלי שליטת השכל עד כדי שאין השכל מצליח לשלוט עליו כלל,ופעמים רבות, קורה שאחרי הכעס מרגיש חרטה. לאחר המעשה הוא נוכח לדעת, שתגובותיו לא היו שקולות בהתאם. חז"ל השוו את הכעס לשכרות. שניהם משורש אחד, זהים ומקבילים זה לזה: "לא תרתח ולא תחטי לא תרוי ולא תחטי" (ברכות כ"ט). חטא הינו מלשון להחטיא את המטרה. בעקבות הכעס והשכרות האדם מחטיא את המטרה. השיכור אינו נמצא תחת שליטת השכל, הוא מאבד שליטה, עד כדי שיכול להתנהג כבהמה ממש. אמנם אין זו תכונה חדשה, שהשכרות הטמיעה בו, אלא, בכל אדם יש את חלק הבהמי שבו, אך כל עוד השכל שולט, הוא מגביל את האדם בשימוש בתכונות הבהמיות שבו, ואינו נותן לו להוציאו לפועל, אבל כשמשתכר הוא משחרר את אותו חלק בהמי מכבלי שלטון השכל.

כשאדם נמצא בכעס, ה"אני" שלו משכר אותו ומעביר אותו על דעתו, הרי הוא כאדם בעל שכרות, אשר פועל מכוח החלק הבהמי שלו ולא משליטת השכל, כך גם הכעסן בשעת כעסו הוא מתהלך עם שכרון גדלות בזעיר אנפין ונותן דרור ליצרים והרגשיים הפנימיים השולטים עליו, וכך מאבד את השליטה והביקורת של השכל.

"אדם ניכר בכיסו, כוסו וכעסו" (עירובין סה:). כאשר פוגעים באדם, ה"אני" נפגע, והביטוי לכך יהיה תסכול שמוליד כעס. כך גם ב"כיסו", האדם מזהה את ה"אני" שלו על ידי רכושו , ככל שרכושו גדול יותר כך ה"אני" שלו גדול יותר. ישנם בני אדם, שכשנותנים מממונם, חשים ממש כאילו נתנו חלק מבשרם. שאיפתם לרכוש רב אינה נובעת מתאוותיהם השונות, אלא משאיפתם להגדיל את ה"אני" שלהם, לכן כאשר נוגעים בכיסם, הם מרגישים שנגעו ב"אני" שלהם, וממילא זה מביא אותם אחר כך למידת הכעס. לפני שאתה כועס תחשוב: הרי אתה סתם מפספס את המטרה. למה אתה כועס? כי לא עשו מה שרצית? כי לא התייחסו אליך בכבוד המגיע לך? אם תכעס משהו ישתנה? עדיף להתגבר על הכעס, ובזכות זה כמו שאתה מבטל רצונך לפני רצונו של הבורא, כך הוא ידאג לבטל רצון אחרים מלפני רצונך... הענווה

כפי שהגאווה היא סיבה לכעס,כך מעלת הענווה היא המניעה לכעס. גם אדם בעל תכונה טבעית של כעס לא יגיע לכעס במידה והוא בעל ענווה.אדם העובד על מידת הענווה יגיע למצב שלא תהיה לו סיבה מוצדקת לכעוס, ועל ידי כך ירגיל עצמו להימנע מן הכעס עד שבסופו של דבר ישרש ויעקור את מידת הכעס שבו.איברי ושרירי הגוף דומיםלנפש האדם. ככל שאדם יפעיל את שרירי גופו, כך גופו יתחזק ויתפתח. גם ההיפך הוא הנכון, אם אדם לא מפעיל איבר או שריר בגופו הם נחלשים והופכים רפויים. לדוגמה, אדם העוסק בחסד יחזק מידה זו אצלו עד כדי הפיכתה למידה טבעית שלו, גם אם לפני כן לא היה בעל מידה זו. כך גם במידותהשליליות. לכן, כיוון שגם המידות השליליות מתחזקות כמו שרירי הגוף, כדאי "לנוון" אותן.