תרופת הפלא - לכל גיל ולכל זמן

אחת מהתכונות העיקריות של עמלק מרומזת במה שכתוב: "ויזנב בך את כל הנחשלים אחריך". עמלק נטפל למי שהוא חלש ולמי שנכשל ומזנב בו. כלומר, שמפיל אותו לחלישות הדעת ולעצבות, עד אשר מביא אותו לידי ייאוש גמור, כאילו אבד סברו ואין לו שום טעם לחיות חס ושלום.

אולם, כנגד עמלק ישנה תרופה גדולה, בדמותו של צדיק הדור – משה, ותלמידו יהושע, שהם הנלחמים בעמלק על ידי נתינת כל מיני תרופות ותחבולות, לחזק על ידן את אותן נפשות חלושות ונכשלות, שיוכלו גם הם להתגבר ולהמשיך עצמם אל תוך מחנה הקודש, ולזכות למעלות רמות. אחת התרופות הנפלאות ביותר שנתן לנו הצדיק, כדי להילחם בעמלק, היא דמותו הנלבבת של התם הקדוש, מסיפורי מעשיות (מעשה ט). דמות נפלאה זו, די בכך שהאדם נזכר בה ותיכף הוא מקבל חיזוק עצום לנשמתו, וגל של שמחה תמימה שוטף אותו. ובעיקר, כשרואה את שמחתו של התם במנעל המשולש (הנעל המשולשת) שעשה. השמחה של התם במנעל המשולש שעשה, היא אחת מהנקודות החשובות והמאירות ביותר בכל תורת רבינו הקדוש – שמלמד אותנו עד כמה צריך האדם לשמוח בחלקו, אפילו כשמעשיו רחוקים מאוד משלמות, ומי שיזכה להפנים את השכל שנלמד עתה, יעלה על המסילה הנכונה ויהיה תמיד שמח ומאושר, ויזכה למחות את זכר עמלק מליבו (ולא רק בפורים! עבודה זו נדרשת מהאדם לכל אורך חייו), ממש כמו התם הקדוש. עלינו לדעת, שהתם לא השלה את עצמו לרגע לגבי מצבו. הוא ידע מההתחלה את החסרונות שלו, הוא ידע שיש לו שכל נמוך ופשוט, הוא ידע שלוקח לו המון זמן ויגיעה עד שהוא מבין משהו, וגם אחרי שהוא כבר מבין משהו, זה לא בשלמות. אם כן איך הוא היה שמח? התם היה שמח משום שהיה בעל אמונה שלמה!

ולכן, הוא האמין באמונה שלמה שאם יש לו כזה חסרון, זה רק בגלל שהקדוש-ברוך-הוא ראה שרק עם החסרון הגדול והנורא הזה, הוא יכול להגיע לתיקון שלו! לשלמות שלו! לייעוד שלו! למלא את שליחותו! לכן הוא שמח עם השכל הנמוך והפשוט, והאיטי מאוד שלו, שאינו קולט את הדברים בשלמות וכו', כי על ידי האמונה יודעים אנו: שאין שום חסרון, גם כשהשכל שלי הוא דווקא כזה איטי, מאחר ודווקא בזה תלויה כל השלמות שלי! ואפילו כשהתם ראה שיש השלכות רבות וקשות לחסרון הזה - שהרי בגלל שהיה לו שכל נמוך ופשוט ואיטי ולא שלם, הוא היה צריך להתאמץ הרבה עד שהוציא משהו תחת ידיו, ולא היה לו זמן אפילו לאכול בשקט, לא היה לו פנאי כלל, והוא לא עשה את מלאכתו כראוי, ובגלל זה פרנסתו הייתה בדוחק גדול, והיה אוכל רק לחם ושותה רק מים, כמו כן היה לו רק מלבוש אחד מגושם משותף עם אשתו וכו' - למרות כל ההשלכות והחסרונות הללו, הוא לא זז מהאמונה שחסרון זה הוא הטוב ביותר בשבילו, והוא השלמות שלו! הוא היה כל כך חזק באמונתו, עד שהיה תופס את המנעל המשולש שעשה, שמסמל למעשה את כל החסרונות שלו, ורוקד עמו בשמחה ומתענג עליו! עד כמה מדויקת ההשגחה של הבורא, שנותן לאדם את התנאים המדויקים שיביאו אותו לתכליתו, ניתן להבין מהגמרא המספרת על ימיו הראשונים של רבי עקיבא אחרי נישואיו עם רחל, בתו של כלבא שבוע.

כיודע, רבי עקיבא היה עם הארץ גמור. ראתה אותו רחל, בתו של אחד מעשירי ישראל, והבחינה שיש לו מידות טובות במיוחד והבינה שהוא נועד לגדולות, לכן ביקשה מאביה להתחתן עם הבחור הזה. אביה כעס מאוד ואמר לה, שאם היא תתחתן עם אותו בחור, הוא ינשל אותה מכל רכושו. רחל לא התרגשה מדבריו, קמה והתחתנה עם רבי עקיבא, שהיה אז רק - עקיבא... ומספרת הגמרא, שבני הזוג היו כל כך עניים, עד שלא היו להם שמיכות להתכסות בהן, והיו צריכים להתכסות בקש, ובכל בוקר היה רבי עקיבא צריך להסיר את הקש משערה של רחל, תוך שהוא מנחם אותה, שבבוא היום, הוא יתעשר ויקנה לה תכשיט יקר לשערה. והנה, בשמים ראו את עניותם ומסירות נפשם של בני הזוג, והחליטו לשלוח את אליהו הנביא, שיעשה איזה דבר, על מנת לעודד אותם מעט. בא אליהו הנביא לביתם של הזוג, כשהוא מחופש לעני, דפק על דלתם, וכשפתחו לו, סיפר להם שהוא עני מרוד, ואשתו זה עתה ילדה בן, ואין להם במה לחמם את הרך הנולד ואת היולדת התשושה, ואולי יש להם משהו לתת לו כדי לכסותם... אפילו מעט קש... נתנו לו בני הזוג קש, הדבר היחידי שהיה להם בביתם - בשפע. הודה להם העני, שהיה למעשה אליהו הנביא, והלך לו. אחרי לכתו, פנה רבי עקיבא בשמחה לאשתו ואמר לה: ראי שמצבנו אינו גרוע עד כדי כך, לפחות יש לנו קש להתחמם בו ובשפע, לעומת זאת העני הזה, אפילו קש אין לו... וכך התעודדו בני הזוג. לכאורה הסיפור הזה תמוה ביותר.

אם כבר טרחו בשמים לשלוח את אליהו הנביא אל בני הזוג, לא היה יכול לתת להם איזו מרגלית אחת קטנה להקל על מצוקתם? מה הקושי בשביל אליהו הנביא לעשות כן? כמה סיפורים ידועים קיימים - שאליהו הנביא נתן לבני אדם ארנק שבכל זמן שיושיטו ידם לתוכו הוא יהיה מלא בכסף? האם זה כל העידוד שהיה יכול אליהו הנביא לחשוב עליו, לתת לבני הזוג הללו? להראות להם שיש איזה עני שהוא במצב יותר קשה משלהם? התשובה היא, על פי האמונה בהשגחה פרטית, שה' יתברך ידע שרק על ידי התנאים המדויקים האלה, ועל ידי העניות הגדולה הזאת, רבי עקיבא יגיע ויזכה להיות רבי עקיבא, ואם תהיה לו ולו פרוטה אחת יותר ממה שיש לו, הוא כבר לא יהיה רבי עקיבא. לכן שלח לו את אליהו הנביא, שרק יעודד אותו מעט, שלא יפלו בני הזוג לדכדוך, אבל מלבד זאת, לא שינה כהוא זה את המציאות שלהם, שהיא המציאות שהייתה הטובה ביותר עבורם, על מנת להביא אותם אל הייעוד והשליחות שלהם בעולם. ונחזור לתם. הסברנו עד עתה שהתם ידע את החסרון שלו, וידע גם את ההשלכות הרבות שלו על חייו הגשמיים. אך למעשה, החסרון הזה, שהיה לו שכל פשוט ואיטי, לא התבטא אך ורק בקשיים בגשמיות, שזה דבר שעוד אפשר להבין וניתן לקבלו באמונה, אלא הוא גרר אחריו גם לעג וביזיונות, משום שכולם צחקו ממנו והתלוצצו על חשבונו, שזהו הניסיון הקשה ביותר לאדם לקבל, וכל שכן שאף אחד לא עודד אותו או חיזק אותו, אפילו אשתו שאלה עליו שאלות ולא הבינה אותו...

ואף על פי כן הוא לא זז מאמונתו ולא התבלבל מאף אחד. הוא לא נחלש מהשמחה שלו, שהיא תוצאה של אמונתו השלמה - שהאמין שהחסרון הזה הוא השלמות שלו וזה הכי טוב בשבילו, והוא שמח כל כך במעשה ידיו, עד שרקד והתענג מאוד על המנעל שעשה. ההנאה, התענוג והשמחה של התם במעשי ידיו, הם עוד פן של שהאמונה השלמה שלו, שהתבטאה בשמחה במעשיו, בלי שום רדיפה עצמית או האשמה עצמית. זאת, משום שהייתה לו אמונה שלמה בהשגחה פרטית. הוא האמין שכל מה שהוא מצליח לעשות - זה מה שה' רצה שהוא יצליח לעשות. לא היה לו שום בלבול באמונה - שהוא יכול היה לעשות יותר טוב או שהיה בידו לעשות משהו כדי שיהיה יותר טוב, או שהוא לא השתדל מספיק, או שהוא לא רצה מספיק, וכיוצא בזה - הוא ראה רק דבר אחד: את האמונה החזקה שכל מה שקורה איתי וכל תוצאה שיוצאת לי – זה רצון ה', וזה הכי טוב בשבילי. זה לא משנה בכלל מאיזו סיבה הגעתי לתוצאה הזאת - זו התוצאה, זה מה שה' רוצה, זה הכי טוב בשבילי, זו השלמות שלי. נשים לב: הנעל המשולשת היא התזכורת של התם לכל המציאות שלו המלאה חסרונות: שהשכל שלו נמוך ופשוט, שהוא לא מוצלח, שהוא לא מסוגל להבין כלום כמו שצריך, שפרנסתו בצמצום, שכולם צוחקים ממנו – והוא היה לוקח את כל המציאות של החסרונות שלו ורוקד איתה ושמח בה, משום שהיה שלם עם עצמו. ודע, שהאמונה היא שנתנה לתם את הביטחון העצמי, את השלום והשלווה עם עצמו. היא שמנעה ממנו את המחלוקות הפנימיות, הנובעות מהמלחמה על האמונה. היא שחסכה ממנו את כל הייסורים של הרדיפה העצמית, והייסורים של חוסר שביעות הרצון העצמי, ושל חוסר הביטחון עצמי - כי הוא פשוט שמח בחלקו בשלמות. האמונה, היא שנתנה לתם את השלום והאהבה עם כל בני העולם, את העין הטובה לכל בני העולם, ואת הקשר החיובי עם כל בני העולם - לרצות בהצלחתם, לשאוף להצלחתם, לשמוח בהצלחתם. היא שחסכה ממנו את כל הייסורים הנוראים הבאים מחוסר האמונה, המביאים את האדם לקנאה, לשנאה, לתחרות, לעין רעה וללב רע. היא שחסכה ממנו את הלחץ מבני אדם, שיש לכל מי שחסרה לו אמונה, כשחושב שבני אדם יכולים לקבוע לו את החיים, ושבני אדם יכולים להיטיב לו או להרע לו, ומזה הוא בא לידי פחד מאנשים ולידי דמיונות, שחושבים עליו רעות ולא מכבדים אותו וכו'. כי התם מרוב אמונתו לא היה צריך אף אחד, ולא היה אכפת לו שצוחקים עליו, ולא הייתה לו שום דאגה, כי הוא חי עם ה' וממילא היו לו אמונה ובטחון.

לסיכום: האמונה השלמה היא – שאדם מאמין שאין שום רע בעולם ואין שום חסרון, משום שהוא מאמין שככה ה' רוצה - שדווקא עם התנאים האלה, המלאים בחסרונות, האדם יעבוד אותו, והבחירה שנשארת לו היא רק אם לשמוח או לא לשמוח: אם הוא מאמין – הוא שמח, ואם הוא לא מאמין – הוא לא שמח. וכשיש לאדם את האמונה השלמה הזאת, זה נקרא שהוא זכה למחות את זכר עמלק מליבו. ה' יתברך יזכנו שדמותו של התם תהיה לנגד עינינו כל היום, עד שנזכה להידבק ברוחו הטובה והתמימה, ונזכה למחות את זכר עמלק מליבנו בשלמות, שזו, כפי שהזכרנו, עבודה בה אנו צריכים לעסוק כל ימי חיינו, ונזכה לגאולה השלמה, אמן ואמן.