מי מוכן לקחת אחריות על חייו?

מי מוכן לקחת אחריות על חייו האישיים ולהנהיגם? שנים חיכינו שמשהו משמעותי יקרה בחיינו שיגיע המטפל המיוחל הרב המושלם או כל דבר חיצוני שייקח עלי אחריות ואוכל להתחיל לחיות כפי שאני ראוי יכול צריך ומסוגל' והנה הגיע העת להתחיל לחיות במקום שאין אנשים תהיה איש למרות שאיני המנהיג המושלם לחיי אך בשביל שחיי לא יגיעו לקיצם בעודי מחכה לתפנית שתגיע על ידי מישהו חיצוני לי אני מפתח קשב למילותיו הנצחיות של דוד המלך מי מוכן להנהיג את חייו מי מבין שהגיע הזמן להיות האיש? השלב הבא הוא החפץ חיים חפץ מלשון רצון הזכר ברצונותיך הכמוסים מה יקר לך איזה רצון אתה רוצה לממש בעולם תחשוב על זה תהרהר תהגה כתוב את זה תתפלל על זה ספר לבורא שהחלטת לקחת אחריות על חייךובשלב שני אחרי קבלת האחריות אתה בא לספר לו על הרצון להזכר להגות לחוש לעורר את אותו רצון שברבות הימים והשנים הודחק ונשכח ולא קיבל את ביטוייו.ובשלב הבא אוהב ימים אחרי שלקחת אחריות על חייך ונזכרת ופגשת מחדש את רצונותיך זה הזמן לתרגל את תובנת אוהב ימים כל יום הוא יחידת חיים חדשה כדברי רבי נחמן בתורה רע"ב שאין לו לאדם כי אם את אותו היום והשעה שעומד בו כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. טבע האדם הוא שאם אני לא רואה שאני מצליח לשנות את מכלול חיי ביסודיות וקביעות אז בשביל מה להתחיל בכלל אך חכמי הדורות גילו לנו סוד משמעותי שכל יום ויום הוא יחידת חיים עצמאית כמין גלגול חיים של יום אחד דוקא בשלב הזה של לקיחת האחריות וההזכרות ברצונות הגבוהים בכל היקפם נצרכת מודעות יתרה להבנה שהשינוי המיוחל ופריצת הדרך שתמיד האמנו שבוא תבוא תלויה היא לגמרי בשלב זה על לקיחת האחריות על היום הבודד ועל השעה הנוכחית החיים זה בעצם מה שקורה כרגע עכשיו וככל שתהיינה לי נקודות כאלו של שעה ובהמשך של יום של חיים הרי שאנו בנתיב הצמיחה. השלב הבא הוא לראות טוב לפתח ראיה חיובית על המציאות הסובבת לראות את הטוב בחיי האישיים אין הכוונה להתעלמות או להתכחשות ממה שחסר או כואב כי אם לזהות ולראות את הטוב ולהודות עליו ובמקביל אפשר לבקש ולהתפלל על שאינו אך הנקודה החשובה האם אני מזהה את הטוב שבחיי האם אני מכיר בו ומוקיר אותו. סיכום ביניים של התהליך עד עתה: שלב א -  ההבנה שהגיע הזמן להנהיג את חיי ולא להמשיך ולהמתין לכך שמישהו חוץ ממני יעשה את עבודתי האמתית עבורי ההחלטה להיות איש שבלשון חזל מבטא מנהיגות.שלב ב -  להקדיש זמן ולהזכר ברצונות האמתיים שלי ברצונות הכמוסים לעורר אותם לפגוש בהם ולהזכירם בתפילתי ובשיחה אישית מול ה'.שלב ג -  לאהוב את היום הנוכחי את השעה את הרגע לא סתם להיות נוכח בו אלא לתת לו חשיבות ומודעות החידוש כאן זה לאהוב את היום גם אם מסביב לאותו יום לפניו ומצדדיו המצב בכי רע ורחוק מהתיקון שבדרך.ובשלב ד -  העבודה היא בלראות טוב ולהודות עליו לשמוח בו ולהוקירו גם אם הוא טוב מועט כל התהליך שאנו עוסקים בו אינו מסתכם בתובנות לחיים מודעים יותר או נעימים משהיו כי אם באפשרות אמיתית של תחילת תהליך לחיים של צמיחה – תקוה – פריצה לעבר המחוזות האמתיים של חיי שעד כה התמהמתי מלהגיע עדיהם.אם עד עכשיו לא נתנו דעתנו לעוצמת כח הדיבור שקימת בנו האנרגיה הכל כך נצרכת לנו על מנת להתקדם בדרכנו הטובה מתפוגגת ונעלמת כתוצאה מדיבור לא נכון מדיבור לא מכוון ישנו דיבור שלילי שהוא בוודאי מזיק. רבי נחמן מיידע אותנו שעיקר הרוח סערה שבנו שהיא ההפך מהשקט הפנימי הכה נצרך לנו בא כתוצאה מפגמי הדיבור כתוצאה מדיבור שלילי ולמתקדמים אף מדיבור סרק מה שמכונה בפינו דברים בטלים.וכאן אנו חוזרים למהלך בעיצומו אנו מצויים: לקיחת אחריות על חיינו לבנין תיקון וצמיחה נהיה זקוקים לכל טיפת אנרגיה בשביל להצליח לצלוח את הקשיים שבדרך ומכאן החשיבות הרבה לשמירת הדיבור לא רק הימנעות מחטא כלפי שמיא כי אם הבנה שדרך הדיבור הלא מכוון והלא מדויק לסוגיו אנו מפסידים את הכוחות האלוהיים שהוכנו עבורנו להצלחתנו. עתה הגענו לשלב של "סור מרע ועשה טוב" הביאור הפשוט הוא שבטרם בואך לעשות טוב תתקן קודם את הרע או בביטוי אחר תוודא שכבר אין לך כל עסק עם הרע ואז תתחיל לעשות טוב אך על כך מובא בשם הבעל שם טוב שבאם מישהו רוצה לתקן דרכיו שלא יתעסק כלל עם העבר כי אם ישר ייגש לעשיית הטוב אם תנסה לתקן את הרע הוא חלילה יוכל להטביע אותך ולא ישאר לך כח לעשות טוב על כן העבודה המעשית היא של להצטרף לתהליך שבו הוא מנהיג את חייו לטובה ומפסיק להרגיש קרבן לנסיבות לחברה ולסביבה להתעסק רק עם הטוב לא להביט כלל לאחור אל תיקון העבר ולאחר שהנבט יהפך לניצן והניצן לאילן רב פארות אפשר יהיה להתעסק עם זמנים עברו אך לא בתקופת הנביטה בזמן בו החלטנו להצטרף למסע המופלא בעקבות מי האיש. עתה הגענו לשלב החותם "בקש שלום ורדפהו" בתחילת התהליך היינו במצב נפשי שבקשנו אך לשרוד ולהשאר בשפיותנו כמעט ונואשנו מהאפשרות שהשלום מלשון שלמות יופיע פעם בחיינו והנה חלקי נפש ורבדי אישיות מתגלים בפנינו.ככל שאנו דבקים בתהליך מי האיש התקוה השמחה מגיעה מהמילה ורדפהו עליה אומר רש"י במקום בקש שלום במקומך ורדפהו במקום אחר היינו שבאם בתחילת הדרך היו מבקשים את עזרתנו בלתת עזרה כתף או סיוע לזולת יתכן והיינו מגיבים: בקושי אני שורד בקושי אני צף על פני המים.ואילו עתה יכולים אנו להיות בשלב שלא די שגילינו את מלוא אישיותנו אלא ביכולתנו לסייע סיוע של אמת לזולת אך אנא בואו ונזכיר לעצמנו. מי האיש מי מוכן לקחת אחריות אמיתית על חייו?