סוד ההצלחה על פי היהדות

הגדרת ההצלחה על פי היהדות עשויה להיות שונה ממה שתיארתם לעצמכם. ביהדות, "המקום בו אתם עומדים בסולם ההצלחה, אינו חשוב כמו מספר השלבים שטיפסתם". חשיבות ההערכה העצמית אינה מוטלת בספק. הפסיכולוג הידוע ד"ר אברהם מאסלו מחשיב את ההערכה העצמית כצורך הנמצא בראש סולם הצרכים של האדם - כשמעליו נמצאים רק מזון, מחסה ויחסים בין-אישיים. כיצד ניתן להגיע להערכה עצמית? זוהי כבר שאלה אחרת. האדם המערבי מבסס את כבודו העצמי על הישגים חיצוניים. הוא מונע על-ידי הצורך להשיג את מה שאחרים יזהו כסמלי מעמד. בקלות רבה, הוא מגדיר את עצמו לפי מקצועו או לפי הקריירה שלו: "אני סוכן בורסה, סמנכ"ל שיווק, בוגר אוניברסיטה". אם האחרים מתרשמים, הדבר מרגיע אותו ונותן לו תחושה שהוא חשוב. אולם, התמקדות זו בהישגים חיצוניים נוטעת באדם פחד ניכר מפני כישלון. שכן, אם איש לא יתרשם, מה יקרה להערכה העצמית שלו? בניין הקלפים שבנה יתמוטט. ההתמקדות של החברה המערבית בהישגים חיצוניים מפחיתה את היכולת שלנו לפתח הערכה עצמית אמיתית. אבולוציה והקרב על ההערכה העצמית המסר הסמוי של תורת האבולוציה הוא, שלאדם אין מקור פנימי להערכה עצמית. במקום זאת, הוא זקוק להישגים מוחשיים כדי להרגיש שהוא "מצליח". מסר זה יוצר לחץ עצום! אם "הצלחה" היא הדרך היחידה שלנו לזכות בהערכה עצמית, הרי שרבים מאתנו לעולם לא יעריכו את עצמם. ואלה מאתנו שהתמזל מזלם והשיגו "הצלחה", יחיו תמיד בפחד שמא יאבדו אותה, כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטתם. לדוגמה, אתם יכולים להיות האנשים המוכשרים ביותר בעולם, אולם גם אתם עלולים למעוד בדרך אל ראיון חשוב וכתוצאה מכך, להחמיץ הזדמנות פז! ההנחה הבסיסית של היהדות היא, שכל אדם נוצר בצלם אלוקים. עם נקודת פתיחה כה נשגבת, כבוד עצמי הוא זכותו המוּלדת של כל אדם. האדם נוצר עם נשמה - ניצוץ אלוהי של הקב"ה. כבוד עצמי הוא זכותו המוּלדת. מצוות רבות ביהדות מנחות אותנו כיצד לנהוג בבני אדם אחרים. הן מבוססות על ההכרה בכך שמטבע בריאתו, יש לאדם כבוד וערך עצמי בסיסיים, ללא קשר ל"הישגיו". מאמץ לעומת תוצאות ביטוי יהודי מפורסם אומר "לפום צערא אגרא" (פרקי אבות ה:כג) - לפי גודל המאמץ והצער כך גודל השכר. ביהדות, המאמץ - ולא השגת המטרה - הוא הקובע. זאת, כיוון שהתוצאה הסופית ממילא נתונה לשיקול דעתו של הקב"ה וברוב המקרים אינה נתונה בידינו. לכן, ניצחון במאבק מוסרי, למשל, ייחשב להצלחה, גם אם לא ניתן לכמת את התוצאות במספרים. כיוון שקשה לאמוד מאמץ, בעולם חומרני זה אנו נוטים להתעלם מערכו. לעולם איננו יכולים למדוד את ערכו של אדם בהתבסס על הצלחתו החיצונית, כיוון שלעולם איננו יכולים לדעת מהן הנסיבות עמן היה עליו להתמודד. אנו נולדים לתוך נסיבות מסוימות, כפי שנקבע על-ידי הקב"ה. יש לנו שליטה רק על מידת המאמץ שאנו משקיעים. אופן ההתמודדות עם הנסיבות המסוימות שלנו, הוא זה הקובע אם הצלחנו או לא. כאמור, המקום בו אנו נמצאים בסולם, פחות חשוב ממספר השלבים שטיפסנו. לא משנה כמה אנו מצליחים להשיג, הערכתנו העצמית נובעת מהידיעה שאנו עושים מאמץ כדי לצמוח ולהתפתח. אם אנו עושים כמיטב יכולתנו, אז באפשרותנו לחיות מתוך תחושה עמוקה ומתמדת של סיפוק. .