תמימות של ילד

רבי ברוך מגארליץ היה אחד מבניו של ה"דברי חיים" מצאנז. כאשר רבי ברוך היה ילד קטן הוא היה מוכשר מאד – עם חושים מאד עדינים, שהרגיש דברים שאפילו אנשים מבוגרים לא מרגישים. בעיר צאנז היתה חבורה של קצבים – שוחטי ומוכרי בשר. פעם אחת, אחד מהקצבים קרא לרבי ברוך שהיה ילד קטן וביקש ממנו שיאמר לו על בהמות בשוק איזו בהמה תצא כשרה ואיזו בהמה תצא טריפה. הילד אכן אמר לו: פרה זו כשרה ופרה אחרת טריפה – ותמיד היה קולע אל השערה, תמיד מכוון נכון למה שיתגלה אחרי השחיטה

ממילא אותו קצב התעשר מאד כי ידע מראש אילו בהמות לקנות – אותן בהמות בריאות שיהיו כשרות לאחר השחיטה. שאר הקצבים ראו שיש לו מזל מיוחד וכל הבהמות שהוא קונה יוצאות כשרות לאחר השחיטה – ושאלו אותו לפשר הענין. גילה להם הקצב שיש כאן ילד קטן, הבן הצעיר של הרבי, שמגלה לו בכל פעם אילו בהמות כדאי לו לקנות. כמובן שכאשר הדבר התגלה התעורר רעש גדול בעיר והדברים התפרסמו והגיעו לאזני אבי הילד – ה"דברי חיים" מצאנז. רבי חיים קרא לבנו ושאל אותו מהיכן הוא יודע איזו בהמה תהיה כשרה ואיזו טריפה? הבן ענה בתמימות שלא מדובר ברוח הקודש אלא במשהו פשוט מאד:

"הסתכלתי איך הבהמה הולכת ברחוב: בהמה עם ראש מורם בשחצנות היא טריפה, ובהמה עם ראש כפוף וענוה היא כשרה. זה לא רוה"ק – אני רק מסתכל איך הבהמה הולכת. זה סיפור מאד יפה. קודם כל, זה חוש תמים של ילד – אמנם שיש לו הרבה סיעתא דשמיא ונשמה מאד גבוהה וטהורה, כי הוא בן של צדיק, אך המוסר השכל מאד ברור. שמישהו שהולך עם ראש ומורם וקומה זקופה – בשחצנות, בגאוה (זה אפילו כתוב בשו"ע) – סימן שמשהו פנימי בנשמתו לא בסדר, שנפשית הוא לא בריא. מי שהולך עם ראש מושפל, בענוה, שפל-ברך – סימן שהוא יהודי כשר.