לחלוק כבוד לכולם

אָדָם מְבֻגָּר הִפְקִיד אֵצֶל יָדִיד סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד. לְיָמִים, נִפְטַר בַּעַל הַפִּיקָּדוֹן מִן הָעוֹלָם. מֵאָז, הָיָה בְּנוֹ דּוֹאֵג לִכְבוֹד הַשּׁוֹמֵר. כָל יוֹם הִתְעַנְיֵין בִּשְׁלוֹמוֹ וְנָתַן לוֹ הַרְגָּשָׁה טוֹבָה. גַּם אֶת אֵשֶׁת הַשּׁוֹמֵר הָיָה הַבֵּן – מְכַבֵּד. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה מִתְאַמֵּץ כָּל כָּךְ לְכַבֵּד אֵת שְׁנֵיהֶם?".

עָנָה הַבֵּן: "אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיפֹה הַפִּיקָּדוֹן מוּנָח? הַאִם אֵצֶל הָאִישׁ, אוֹ שֶׁמָּא אֵצֶל אִשְׁתּוֹ? לָכֵן אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְהוֹקִיר אֵת שְׁנֵיהֶם. מִי שֶׁזֶּה יִהְיֶה, יִרְאֶה אֵת מַאֲמַצָי לְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹדוֹ וְכָךְ יִשְׁמֹר יָפֶה עַל הַמָּמוֹן". הַנִּמְשָׁל: מֹשֶׁה רַבֶּנוּ כְּשֶׁאָמַר: 

"הֶאֱזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרִי פִּי", כִּבֵּד בִּדְבָרַיו גַּם אֵת: "הַשָּׁמַיִם" וְגַם אֵת: "הָאָרֶץ" וּמַדּוּעַ? אֶלָּא מֹשֶׁה לֹא יָדַע אִם לְאַחַר פְּטִירָתוֹ נִשְׁמָתוֹ תִּשְׁכֹּן בְּשָׁמַיִם, אוֹ שֶׁמָּא בָּאָרֶץ, לָכֵן הִזְכִּיר לַכָּבוֹד אֵת שְׁנֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁכָּאן אוֹ כָּאן – נִּשְׁמָתוֹ תִּישָּׁמֵר יָפֶה. גַּם אָנוּ יְלָדִים יְקָרִים, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מֵאֵיזֶה חָבֵר לְסַפְסָל הַלִּמּוּדִים תֵּצֵא לָנוּ מִמֶּנּוּ: בְּרָכָה וְטוֹבָה. לָכֵן עָלֵינוּ לְכַבֵּד כֹּל אֶחָד בְּמִידָּה שָׁוָוה. נֶעֱרַךְ עַל פִּי מִדְרָשׁ רַבָּה, הָאַזִינוּ (פָּרָשָׁה י' פִּסְקָה ד').