הילד הקטן שלא כיבה את הנר

ישראליק היה ילד צעיר וכשרוני שאהב ללמוד תורה. בגיל שבע הוא התקדם כל-כך בלימודיו עד שהמורים בבית הספר המקומי נאלצו להעניק לו שיעורים פרטיים, זמן קצר לאחר-מכן הם גילו כי אין ביכולתם להקנות לו ידע נוסף. בלית ברירה נאלץ ישראליק ללמוד לבדו, וכאשר היה נתקל בסוגיה סבוכה בתלמוד הוא היה פונה אל רב העיירה. כל העיירה שוחחה על כשרונותיו של הנער המחונן ואביו, רבי שבתי, רווה ממנו רוב נחת. אך עם זאת הוא חשש לבריאותו:

ישראליק הצעיר אהב להקדיש את רוב שעות היממה ללימוד מעמיק, ואביו חשש כי הוא יחלה בשל חוסר שינה מספקת. הוא הורה לבנו כי בשעה מסויימת יהיה עליו לשוב לביתו, אך ישראליק מעולם לא שב בזמן. ולא משום שהוא לא כיבד את אביו, חלילה; כשהיה פותח את ספרי לימודיו היו נשכחים ממנו עולם ומלואו תוך שהוא צולל אל מעמקי התלמוד ועוסק בהתלהבות בחכמת התורה. לבסוף הגה רבי שבתי רעיון: כאשר ישראליק יופיע בבית המדרש לאחר ארוחת הערב, יתן לו השמש נר קטן שיבער במשך כשעה. ישראליק יוכל להמשיך בלימודיו כל זמן שהנר דולק, כשיכבה הנר, יהיה עליו לשוב הביתה למנוחת הלילה. באותו הערב ישראליק הלך לבית המדרש כהרגלו. כשחלפה שעה והוא עדיין לא שב החל רבי שבתי לדאוג. הוא ידע כי הנר הקטן לא יכול לבעור במשך זמן רב. "כנראה שהוא הלך לרב העיר כדי ללבן עמו שאלה בתלמוד" הוא הרגיע את עצמו. אך כאשר חלפה שעה נוספת וישראליק לא הופיע, מיהר רבי שבתי לביתו של רב העיירה. ישראליק לא היה שם ורבי שבתי החל לחשוש לשלום בנו. יחד עם רב העיירה הוא מיהר לביתו של השמש שנבהל למראה האורחים הבלתי צפויים. הוא אישר כי הוא העניק לישראליק נר קטן בלבד, כפי המתוכנן. כשדאגה אמיתית שוררת בליבותיהם עשו השלושה את פעמיהם לבית המדרש. תוך שהם מתקרבים, הם נדהמו לראות אור בחלון. הם נכנסו וגילו את ישראליק יושב כשהוא שקוע בתלמוד ועל השולחן דולק נר קטן. הוא ישב תוך שהוא מתנועע לצלילי קולו המתוק ולא מבחין בנעשה סביבו. רבי שבתי לא יכל להתאפק והתפרץ "ישראליק! מדוע לא קיימת את הבטחתך!" ישראליק הפסיק את לימודו והרים את מבטו בפליאה.

לפתע כבה הנר. "ישראליק! מה קורה לך! כיצד הינך מתחצף לכבות את הנר בעוד רב העיירה ואביך נמצאים כאן?!" "לא כיביתי את הנר" השיב ישראליק כשדמעות ממלאות את עיניו. הרב פנה אליו: "ישראליק, כיבוד הורים היא מצווה גדולה. הבטחת לאביך ללמוד לאור הנר ולשוב הביתה כשהנר יכבה." "זה בדיוק מה שעשיתי!" השיב ישראליק בדמעות. "הנר דלק ואני ישבתי ולמדתי".

"אך היכן השגת עוד נר? או אולי השמש העניק לך נר גדול יותר ?" תבע רבי שבתי לדעת. "מה עולה על דעתך, רבי שבתי" התפרץ השמש. "הענקתי לו נר קטן בלבד בדיוק כפי שביקשת, ואת יתר הנרות נעלתי היטב". רק אז הבין הרב שמשהו יוצא מן הכלל אירע. בעוד השמש פילס את דרכו למצוא ולהדליק נר נוסף, אמר רב העיירה לאב הכועס: "רבי שבתי, ישראליק הוא ילד מיוחד. כשהוא למד במסירות רבה כל-כך, קולו המתוק גרם שמחה רבה בשמיים, מלאכים ירדו וסבבו אותו תוך שהם מאזינים לכל מילה. מלאכים אלו נתנו לנר את הכוח לבעור כדי שהוא יוכל להמשיך בלימודיו. רק כשאנו הגענו והפסקנו אותו כבה הנר". מאותו היום ואילך לא הוסיף רבי שבתי להפסיק את בנו מלימודיו. הוא האמין כי בנו הקדוש יגדל ויאיר לעם כולו באור התורה. ישראליק גדל ולימים התפרסם כרבי ישראל, המגיד מקוז'ניץ, שלימד תורה לרבים.