הרהורים לפרשת ויקרא

זה קרה ב – 13 ליולי 1977. ארבעה ברקים פגעו בו זמנית במקורות החשמל של העיר ניו יורק ובעקבותיהם קרסה מערכת החשמל של העיר. ניו יורק שהפכה סמל למירוץ החיים האינסופי עצרה מלכת. הפסקת החשמל שיתקה את המטרופולין הגדול בעולם, הרמזורים לא פעלו וגרמו לתאונות רבות. הרכבת התחתית האחראית להובלת מיליוני בני אדם ביום שבקה חיים וקווי הטלפון קרסו באחת. במהלך 25 השעות שעברו עד לחידוש הזרם התחוללו מעשי הרס וביזה רבים. כ – 1000 שריפות פרצו וכ – 1500 חנויות נבזזו. למחרת נערך מבצע המעצרים הגדול ביותר בתולדות ארה"ב בו נעצרו למעלה מ – 3500 אזרחים. הנזק הכספי הישיר מהפסקת החשמל נאמד בכ -330 מליון דולר. ב – 15 לאוגוסט 2003 זה קרה שוב. הפסקת חשמל פתאומית הותירה ללא חשמל כ – 50 מליון איש. ניו יורק, ניו ג'רזי, קונטיקט אוהיו ומישיגן נותרו ללא חשמל והעלטה אספה אל תוכה גם את טורונטו ואוטווה שבקנדה השכנה.כחצי מליון בני אדם הגיחו ממנהרות הרכבת התחתית שעצרה מלכת. מרכזיות הטלפונים קרסו כשאליהן מצטרפות אחיותיהן הסלולריות. מחשבים כבו באחת, מעליות "נתקעו", תחנות הדלק שבתו, מערך הרכבות נדם ושדות התעופה הגאים של ארה"ב דממו. בקיצור, העולם עצר מלכת ברגע אחד וללא התרעה מוקדמת. ברגע אחד הפכו אזרחי אמריקה לאנשים רגילים ונאלצו להתמודד כאחרון היצורים עם החום והלחות תוצרת הטבע. בתחנות הרדיו הופיע ראש עריית ניו יורק מייקל בלומברג והציע לאזרחיו "לשתות הרבה מים" ו"לחזור לאט לאט הביתה". לאחר שזרם החשמל חזר לכבלי המתח הגבוה החלו השאלות בסגנון יונייטד סטייט אוף אמריקה. איפה "תפשה" אותך הפסקת החשמל, במעלית או במשרד? איך הרגשת? חשבת שזה עוד פיגוע? היתה פאניקה? האם האמנת שגם אצלנו זה יכול לקרות? ואיך אפשר בלי שאלה "ישראלית": כבר הוקמה ועדת חקירה? שאלות אלו דחקו לפינה חשוכה את השאלות האמיתיות. ובמה יתגאה האדם אירועים משמעותיים אלו הציגו באור מגוחך את תלותו של האדם המערבי בהמצאותיו והמחישו עד כאב כיצד קם ה"גולם" על יוצרו. מערך החשמל שחזר לתפקד באופן סדיר בתוך יומיים מנע את העיסוק בשאלה האמיתית. האם יש לנו מושג מה היה קורה אם הפסקת חשמל זו היתה מתארכת למשל... כחודש ימים? אה? ובכן חברים... לפרופ' אריך פרום יש מושג ועוד איך אלא שמושגו זה לא ערב במיוחד. בספרו "החברה השפויה " חוזה פרופ' פרום את ההשלכות של "עצירת" החברה המערבית: "אין אמונה רווחת יותר מן הרעיון שאנו,בני המאה ה- 20 הננו שפויים בהחלט. כלום בטוחים אנו שאין בכך משום הונאה – עצמית? רבים מיושבי בתי המרפא לחולי רוח משוכנעים שכל האחרים מלבדם משוגעים הם. נשער נא מצב בתרבות המערבית שלנו, בו מפסיקים את פעולתם של: בתי הקולנוע, הרדיו,הטלוויזיה, ארועים ספורטיביים ועתונים, רק למשך ארבעה שבועות. אין לי ספק בכך שאף במצב קצר זה יתרחשו אלפי מקרים של התמוטטות עצבים... ברגע שיסולק סם ההרגעה". בהתבוננות לאחור ניתן לומר כי ההתפתחות הטכנולוגית העניקה לאדם את המתנה היקרה ביותר, את הזמן. חשבו נא חברים... כדי לבצע את אותה כמות פעולות שמבצע אדם ממוצע בן ימינו במהלך שנות חייו, נדרש היה אדם שחי לפני 200 שנה לחיות כ-300 שנה לערך האין זאת? הרפואה המודרנית האריכה את חייו של האדם בשנים לא מעטות ושיפרה את איכותם. תוחלת חיים ממוצעת של גבר בצרפת של לפני 150 שנה היתה כ-45 שנה, בישראל של היום תוחלת חיים ממוצעת של גבר היא כ-78 שנים, גם האדישים שבינינו לא יוכלו שלא להתפעל מנתונים אלו. השאלה היא מה עושה האדם המודרני עם המתנה הגדולה הזאת? עם הזמן. ובכן... למרבה הפלא... הוא בורח ממנו! תעשיית הבילוי הבידור והפנאי הינה מן המפותחות והחשובות ביותר בעולם המערבי. תעשייה זו מגלגלת מליארדי דולרים בשנה ומטרתה אחת ויחידה "להרוג" את הזמן הפנוי ואם אפשר? "בכיף". החברה המערבית הקריבה רק במאה ה-20 עשרות מליוני חיילים ואזרחים עבור החופש. היא נלחמה פעם אחר פעם כנגד דיקטטורים ששיעבדו את נתיניהם ואף הצליחה לשחררם אך למרבה האירוניה הפכו משוחררים אלו לעבדי התרבות של משחרריהם. מעבדי הרודן לעבדי הזמן הסיפוק והעונג. כשהחופש עולה לראש הכשל בתפישה המערבית אינו כשל אקראי, הוא מובנה. כשל זה נוצר ברגע בו הציבה החברה את החופש בראש פירמידת הערכים האנושית. היא לא השכילה להבין כי החופש אינו מטרה, החופש הוא אמצעי, אמצעי למה? החברה המודרנית הפכה את החופש אמצעי ל...השתעבדות עצמית. הפיכת האדם ממשועבד לחברה ולערכיה היחסיים למשועבד לעצמו, מסוכנת היא בדיוק באותה מידה ופעמים אף יותר. בספרו "משבר הפסיכואנליזה" הגדיר פרופ' פרום את המנגנון ההרסני של ההשתעבדות העצמית: "פרויד ראה באדם מערכת סגורה ששני כוחות דוחפים אותה השלב הראשון מגביר את המתח ואי הנעימות, השני, מפחית את המתח שנאגר ויוצר אגב-כך את מה שמורגש סובייקטיבית כ "עונג"."האדם של פרויד הוא האדם המכונה המונע ע"י דחפים כימו פזיולוגיים של חסרון מצוקה מילוי סיפוק וחוזר חלילה." ברגע שיעמוד האדם מול שוקת ההנאות השבורה ויגלה את תרמיתה, סביר להניח כי הוא יזדקק לסיעוד נפשי. לא בכדי היום הראשון בשבוע יום השבתון האמריקאי נושא בתואר "יום המתאבדים" כמה אירוני הוא שאל "יום המנוחה" המערבי מתנקזים אחוזי ההתאבדות הגבוהים ביותר. אם ה"חופש" הינו הערך החשוב ביותר לאדם המערבי אזי מסתבר כי מעט מסוכן לשהות בחברתו לבד. מי צריך קרבנות? בפרשת ויקרא מצווה הקב"ה למשה את מצוות הקרבנות: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם". הקרבת הקרבן מדגישה בפני המקריב את אחריותו למעשיו, את מותר האדם מן הבהמה, את יכולת הבחירה!. בצאת ישראל ממצרים לא יצאו בניו אל החופש אלא החליף שיעבוד בשיעבוד. אם עד צאתם משועבדים היו בני ישראל לפרעה מעתה משועבדים יהיו לאלוקי ישראל. אין כאן שחרור ואף לא חופש, ברגע שנסתלקה מעליהם חוקת מצרים הקיפה אותם חוקת האלוקים. עובדה זו ידועה היתה לבני ישראל עוד בטרם יצאו את מצרים, היה זה כאשר לימד הקב"ה למשה את תכלית יציאתם באומרו "בצאתכם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". בצאתם ממצרים העידו בני ישראל כי אין הם חפצי "חופש" אלא שיעבוד הם מבקשים ומתוך כך ביקשו להחליף את שיעבודו של פרעה בהשתעבדות לאלוקי ישראל. במהלך זה מגלה העם היהודי בגרות לאומית. הוא יודע כי אין האדם "חופשי" באמת, יודעים היו ישראל כי בחירתו החופשית של האדם מצומצמת היא ביותר וכל שמאפשרת היא לו הוא לקבוע - למי להשתעבד. לחברה, לתאוותיה ולערכיה או לבורא העולם. עמידתו של האדם מול קרבנו בבית המקדש, סמיכת ידיו עליו ווידויו מוכיחים כאלף עדים כי מכיר היהודי את מקומו בעולם המעשה. בעמידתו הכפופה מעיד הוא כי קיבל על עצמו את עולו של מלך מלכי המלכים. ומפני מה מביא הוא את קרבנו? הוי אומר על שהחליף את השתעבדותו לבוראו בהשתעבדותו ליצריו. הקרבת הקרבנות נועדה לעצור את האדם ממירוץ החיים. התבוננותו בעבודת הקרבן נועדה להזכירו כי "סוף בהמה לשחיטה" וש"הכל למיתה הם עומדים". תכלית הקרבן להזכיר לאדם כי סוף יש לחיים ומכאן שיש לנצלם עד תום. בעוד האדם המערבי משתמש בידיעה זו כדי למלא את גופו החומרי נדרש היהודי להשתמש במידע זה כדי להספיק ולמלא את מטענו הרוחני ולזכור כי העולם הזה "פרוזדור" הוא בלבד. הבחירה החופשית הוענקה לאדם ככלי על מנת שיבחר בעבדות השם ומרצונו. במילים אחרות - הבחירה החופשית משמשת ככלי עבודה חשוב ביותר בעבודת האדם אך אין בה חשיבות כשלעצמה. חשיבותה של יכולת הבחירה נמדדת בתוצאותיה, לא – האם בחרת? אלא - במה בחרת? וכאן, להבדיל מתרבות החופש, יש לתורת ישראל הרבה מה להציע. האם בוטלה העבדות? ע"פ פרום יאבד האדם המודרני את שפיותו ברגע ש"העולם יעצר". לעומת זאת שאיפתו של כל יהודי היא שהעולם "יעצר" ויפה שעה אחת קודם, כפי שכותב הרמב"ם (יד החזקה - הלכות מלכים פרק יב )"לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל". עבור היהודי, מירוץ החיים המערבי הינו מסוכן להחריד כיון שסגולתו להשכיח ממנו את יעודו ואת סיבת חייו. עבור האדם המערבי מירוץ החיים הינו בבחינת "מתנה" נפלאה המשכיחה ממנו את העובדה כי עבד החיים הוא. היה זה בסמינר "ערכים" בניו יורק. לאחר סעודת ליל שבת התפתחה לה "קבוצת דיון" מאולתרת בחדר האוכל. אחד המשתתפים הבולטים באותה "קבוצה" היה אדם מכובד בגיל העמידה שהתווכח בדעתנות מרובה עם אנשי הצוות ואני בתוכם. הוא שאל שאלות הביע עמדתו בנושאים שונים אולם למרות שקבל מידידי תשובות מעמיקות ונרחבות נראה היה שלא היה בהן כדי להניח את דעתו במקומה. - "תראה", אמר לקראת סיום הדיון – "הכל נכון, אני יודע, אבל...". הדיון התארך עד לשעות הלילה המאוחרות ומתוך כך פרש עלינו מלאך השינה את שלטונו מעט יותר מידי, משנסתלק יצאנו אל בית הכנסת השכונתי כדי להתפלל תפילת שחרית של שבת במניין מאוחר שנועד למיטיבי שינה. כשנכנסנו לבית הכנסת התברר כי הקדמנו מעט, בקצה האולם התקיים שיעור ב"דף יומי" לפנסיונרים. לפתע פנה אלי הדעתן מקבוצת הדיון הלילית. - "מה זה? שאל תוך שהוא מצביע על חבורת הלומדים הקשישה. - "הם לומדים גמרא", עניתי. - " לא לא... לא הבנת אותי, מה זה?, בעיניים שלהם, הברק, אתה לא רואה? תראה איזו חיוניות יש בעיניים שלהם". לא הבנתי והוא הסביר. - "אני רופא בבית אבות אקסקלוסיבי", אמר האיש, - "אני יודע איך נראות עיניים של אנשים בגיל 80 הם כבויות, אטומות, מזוגגות, אבל תראה את העיניים שלהם" אמר תוך שהוא מצביע על קבוצת הלומדים "יש להם עיניים של ילדים. איך זה קורה?". – "זה הגמרא" השבתי ביבושת. האיש שחכם היה עצר בעצמו, חשב מעט ואמר לי כשדמעות בעיניו – "או קיי, הבנתי, אני לא צריך יותר הוכחות לאמיתות התורה, הבנת? מה אגיד לכם חברים... ועוד איך שהבנתי, וכי היתה לי ברירה? סביר להניח שללומדים קשישים אלו לא הפריעה הפסקת החשמל האמריקאית, למה? משום שאם היא היתה "תופשת" אותם באמצעיתו של השיעור הם היו ממשיכים בו לאור נרות. כמה חבל שהפסקת החשמל האמריקאית לא היתה ארוכה מידי ואולי במחשבה שניה כמה טוב שהיא היתה קצרה כל כך, אחרת... אחרת נבואת הזעם של פרופ' אריך פרום היתה עלולה להתממש. "עבדי זמן עבדי עבדים הם ועבד ה' הוא לבד חופשי".