יהדות
רבונו של עולם זכה אותי להיות כמה שיותר בתוכו וכמה שפחות בחוץ. בבית, בישיבה הקדושה, בשדה, בבית הכנסת, העיקר בתוכו. לא לשמוע ולא לראות את העולם הזה, לראות רק אותיות קדושות. כי כל כך טוב לי כשאני בפנים. שום דבר לא מסיח את דעתי ואני בכלל לא מרגיש איך השעות חולפות. אין לי כוחות לכל ההמולה של העולם הזה אבא. כולם רצים, כולם נוסעים, כולם קונים, כולם עומדים בתור, תן לי מנוחה קצרה אבא. בלי מלחמות פנימיות. בלי תאוות ומידות רעות. לפחות לאיזה זמן.
רבונו של עולם זכה אותי להיות תקופה מסויימת לבד. אין לי כוח לפגוש את אלה שאני לא כל כך רוצה לראות ואת אלה שלא כל כך רוצים לראות אותי ובדרך כלל זה היינו הך, זה אותם אנשים. אני יודע שזו לא האמת, שצריך להתפלל שנזכה לאהוב את כולם ולחשוב טוב על כולם ולראות את היופי שלהם אבל קצת התעייפתי מזה אבא. תן לי שחרור לאיזה זמן. רוצה לראות רק אותך, לדבר רק איתך, לחשוב רק עליך. לפחות לאיזה זמן.
רבונו של עולם זכה אותי להיות בתוך השקט של הקדושה. בלי צעקות, בלי צפירות של מכוניות, בלי כל ההמולה שמסביב. כמו בשדה, כשמרימים את הראש אל השמים ומה ששומעים זה רק את הדממה של היער. כמו בשבת קודש מוקדם בבוקר, כשכמעט כולם עוד ישנים. כמו בתוך בית כנסת ששכחו לסגור בלילה ומה שרואים שם זה רק את האורות המרצדים של ההנצחות והפרוכת הזו שמזמינה אותי להתקרב, להיצמד, לנשום עמוק את כל הקדושה שנספגה בה ולהיות רק איתך. בשקט מוחלט. רבונו על עולם, תן לי פסק זמן מההמולה מהעולם הזה. רק פסק זמן.