הדרת נשים - חלק א’

בחסדי השם יתברך נתבקשתי לכתוב מאמר בנושא הנדון, מיותר לציין שהוא נושא חם ולהוט בחברה הישראלית וכעת עלה גם לכותרות ומקבל עודף סקור וכן זמן אוויר לא מועט במדיות השונות. את דעתי בנושא אעביר במסרים תוך כדי ניסון ליצור דיאלוג אתכם הקוראים היקרים ולנסות להעביר אליכם מסר גלוי וברור. בניגוד למדיות ולכלי התקשורת, אין לי שום אינטרס של יצירת פרובוקציות וצהובונים, שהרי כמות וגודל חשיפה אינם משחקים תפקיד.. אני גם לא מנסה ליצור אחוות רעים ואחדות תמימים, שהרי ידוע מראש שיקומו מתנגדים.

ולפיכך אני מייצגת את דעותיי האישיות וכן את האני מאמין שלי בנושא , שכמובן כולל בתוכו את כללי ההתנהגות, הנורמות והערכים שבהם בן אדם צריך לנהוג וכמו כן לקיחת האחריות שלו כבן אדם לזולתו, וביחסים בין פרט לפרט. בניגוד לאחרים, איני מקימה קול צעקה גדולה ופונה אל חבר כנסת ו/או שר כזה או אחר, אלא תופתעו לשמוע חברים יקרים, אני דווקא פונה אליכם, אליך באופן אישי, ואומרת לך : קום ותתעורר! כן הפנייה שלי הינה אישית ואינדיבידואלית לכל קוראת וקורא ולא אל נבחרי העם. אז אם קראת עד עכשיו סביר להניח שתמשיך הלאה.. בבקשה. אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק במשחק הכדור עף, לזרוק את הכדור מאחד לשני ולהתעלם מהבעיות האישיות והחברתיות שאופפות אותנו כאינדיבידואל, כפרט וכחברה כוללנית. נכון שיש מקום אולי מועט, להפיל אשמה על מקבלי החלטות כאלו ואחרים, אבל יחד עם זאת, כל האחריות דווקא מוטלת עלינו ולא עליהם. אסביר את דבריי בדוגמא הבאה, אדם שמן, שמשקלו חריג ומעל הממוצע יכול אומנם להאשים את חברות המזון ואת המפרסמים וכן את כל הג'אנק פוד למיניהם, אולם יחד עם זאת, מי האשם העיקרי בכך שהוא שמן? הוא עצמו.

הוא אכל וזלל כשובה, הוא לא הקפיד על תזונה נכונה והתעמלות ביראה , לא למד מה מותר ומה אסור, לא טרח לאכול לפי תזונה נכונה התואמת לצרכיו האישיים, לא נעזר באנשי מקצוע ועוד. נכון שיש מקום ואולי קל שבקלים להאשים את חברות המזון, והמפרסמים שחטאו בדברים מסוימים , כמו כן הוא יכול חדשות לבקרים להאשים את הסביבה שלו, את ההורים שלו שלא נתנו לו יחס והוא כפיצוי העדיף לאכול על מנת לפצות על החום והאהבה שכה היו חסרים לו.. כל זאת טוב ויפה אולם יחד עם זאת בעיית ההשמנה היא שלו ספציפית ובאופן מעגלית גם של החברה – כי מי ששמן גם עלול להיות יותר חולה , להשתמש בסל תרופות ולהיות כסוג של נטל על המוניציפליות. אבל באופן מיקרוסקופי, הוא כבן אדם בודד סובל באופן אישי וישיר מבעית ההשמנה, הנזקים שלו באים לידי ביטוי באופן גופני שעלולים לפגוע בתפקודי הלב, הכליות, הריאות וכן מסת השרירים הכבדה על העצמות ועוד ועוד. במילים אחרות, ה-סובל העיקרי הינו האדם עצמו הוא צריך להתמודד עם הבעיות שלו מידי יום ביומו, והוא אמור לסבול את עצמו ולחיות עם כל הארסנל הזה משך חייו, והוא הוא זה שאחראי עלך מעשיו, בין אם ירצה ובין אם לא. בן אדם צריך או יותר נכון חייב (!) להבין היטב ולחקוק את זה ממש על בשרו ולוח ליבו, שאת האחריות למעשיו ולחייו הוא לא יכול להפיל על האחרים. אלא לקחת על עצמו בלבד. כבן אדם אתה הוא זה שנותן את הדין על מעשייך הן כלפי עצמך, והן כלפי הזולת והחברה ( איני כבר מדברת על בית הדין של הקדוש ברוך הוא ופמליה של מעלה.. ששם, מעיני בורא עולם שלום דבר לא נסתר, הכול גלוי וידוע..

בורא עולם רואה לתוך נבכי נשמתו של האדם.. חוקר לב וכליות.. ששם וודאי הכול דין צדק ואמת, שבו, שופטים ב24 בתי דין את האדם במשך היממה.. והוא נותן דין ומשפט על כל מעשה ומעשה, צעד ושעל.. "זכור לפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.." ). נאמר שאם תחנה במקום אסור, לא עניין אף אחד שלא היה לך כסף מזומן, או שלא הייתה חניה באזור, או שקפצת רק לשנייה לקנות משהו מהקיוסק. החנתה במקום אסור, בעיה שלך, תקבל דו"ח. ככה זה עובד. עשית טעות – תשלם. רק שלפעמים התשלום גבוהה במיוחד. לעיתים כבר לא מדובר בכסף, לא בחייו אדם ממש, ברגשות הזולת ובשפיכות דמים רגשית. וכפי שאומר הביטוי הנכון, שלחת חץ עם רעל הוא יפגע במטרה, וגם אם אח"כ תבקש סליחה ותמחלו אחד לשני, החור, קרוב לוודאי יישאר. החכם אומר, אל תשלח את החץ ואל תבקש סליחה. הרבה יותר פשוט. ברגע שהחץ יוצא, אין דרך חזרה. אתמול קראתי מאמר יפה אודות החברה המערבית שהיא למעשה חברה ראוותנית. אשר מציגה את הכול כלפי חוץ בתוספת גאוותנות. שהרי למי שיש את הרכב/דירה/תפקיד הכי חדיש/מפואר/יוקרתי הוא נחשב.. על זה כתבה אתי אנקרי שיר מרגש במיוחד, "בלי כסף לא שווים פרוטה.." משחק מילים דו משמעי.

וכיצד זה מתקשר לנושא שלנו אתם וודאי שואלים, הגאווה הינה שורש כל הרע. כאשר אדם מתגאה על הבריות, הוא כבר מראש חושב ומרגיש שהוא יותר טוב. הוא יותר חכם. יותר יפה. יותר מוצלח. יותר עשיר. יותר למדן. יותר נדבן וחברתי. יותר בריא. וכל אחד יכול להוסיף לרשימה כראות עיניו. ברגע שאדם חושב שהוא יותר קיימת תחושת עליונות. העליונות לכשעצמה גורמת לאדם לחשוב שלו מגיע יותר. יותר והרבה. ואם כך הוא חושב על עצמו קרוב לוודאי שגם כך יתנהג.. אם בן אדם חושב שמגיע לו הכול, קצרה מפה הדרך לחוצפה, להשפלת והעלבת האחר, גידופים, לשון הרע ורכילות, הפרת מוסכמות ונורמות, ואפילו אלימות בין מילולית ובין פיזית. גם אם לא תבוא לידי ביטוי במוח מרצד המשפט " אתה בכלל יודע מי אני??" אני ואפסי עוד.. כל העולם כולו שלי, העולם במה ואני כבודי, אנוכי ועצמי השחקן הראשי במערכה. אני חיי בתוך בועה אגוצנטרית שבה רק אני קיים. רק אני נחשב. רק האינטרס שלי קיים ורק הצרכים שלי חייבים לבוא לידי ביטוי. והאחר??? מיהו בכלל?..