הסערה הפוליטית: הקלטת שיחה פרטית ופרסומה על פי ההלכה

סערה פוליטית מתחוללת בימים האחרונים בעקבות הקלטת שיחה פרטית של יועצו של יו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ, ישראל בכר. בשיחה נאמרו דברים קשים נגד גנץ, הדברים פורסמו בתקשורת ועלולים להשפיע על מערכת הבחירות הקרובה.

כעת, נשאלת השאלה ההלכתית, האם על פי דין היה מותר למקליט להוציא את השיחה ולפרסמה ברבים.

הזק ראיה נקבע ע"י חז"ל כהיזק וכאיסור, וחכמים תיקנו תקנות רבות כדי לצמצם הזק זה עד כמה שאפשר. בנוסף קיים איסור התורה לדבר דיבורים אסורים - רכילות, לה"ר ומעל לכל - הוצאת שם רע. אך לא נתפרש אם יש איסור להאזין לדברי הזולת ללא רשותו, בלי כוונה לספר את הנשמע לאחרים; האם יש איסור להשתמש במידע שנתקבל ע"י האזנה לזולת בלי רשות, כפי שאסור לקבל לה"ר? כשישנם מספר משוחחים, האם מספיקה הסכמת חלק מהם כדי להאזין לכולם - או שעל כולם להסכים שיאזינו להם?

קיים איסור להאזין "האזנת סתר" גם מטעם "ואהבת לרעך כמוך" וגם מטעם איסור גילוי סוד - אבק רכילות. ואולי אף מטעם דזהו הזק שמיעה, השווה לאיסור הזק ראיה.

מאותם טעמים יש אולי מקום לאסור הקלטת שיחה ע"י אחד המשוחחים ללא רשות חברו, מפני שסמך על כך שלא יקליט. ואולי יש בזה אף איסור גנבת דעת, שאילו היה יודע שמקליטו אולי היה מסרב לדבר עמו.

כאן המקום לציין עוד כי "חרם דרבינו גרשון" כולל בתוכו גם איסור האזנה בכוונה תחילה לשיחות אישיות הנעשות בין אנשים שונים בצינעה באמצעות טלפון או מכשיר אלחוט, והם לא מעונינים שאדם אחר ידע על כך. איסור זה קיים גם אם לא יגרם לבעלי השיחה או לשומע כל נזק.

מאידך, כאשר מדובר במקרים חינוכיים, כגון, הורים או מורים שיש להם חשש או חשד שילדם או תלמידם עוסקים או מתחברים עם אנשים שלילים, או שהילד מחובר למעשה כיעור וכו', אזי מותר לעיין במסמכים אישיים או להאזין להם על מנת למנוע או לטפל במעשים לא ראויים שהם בניגוד לערכי ודיני התורה.