חדשות
לשאלה מעין זו נדרש הגאון רבי עקיבא איגר (חי' רעק"א נדרים לט, אגרת סופרים סי' כט) באגרת בעת המגיפה בשנת תקצ"א, וכך כתב:
מכתבו הגיעני בענין תפילה בבית הכנסת, לדעתי זה אמת שהקיבוץ במקום צר אינו נכון, אבל אפשר להתפלל כתות כתות, ובכל פעם במתי מעט, ערך ט"ו אנשים, ויתחילו כאור הבוקר ואחריה כת אחרת, ויהיה מיוחד לאישים אלו באיזהו זמן יבואו להתפלל שם. וכן במנחה.
ולומר אחר התפילה בערב ובבוקר תהילים איזה מזמורים שיבחר, ואח”כ הנוסח א-ל רחום שמך, עננו ה’ עננו, מי שענה, ויהי רצון אחר התהילים, ולהזכיר בתוכו גם על המלך. ולומר בבוקר ובערב כל נוסח פרשת הקטורת".
בהמשך אף התייחס כיצד לאכוף את התקנה שלא להתאסף יתר על 15 איש: "ולחוש שלא ידחקו אנשים יותר מהסך הנ”ל לבא לבית הכנסת, ואפשר על ידי עמידת שומר מפאליציי (משטרה) להשגיח בזה, שמאחר שיש כבר כפי המספר, אל יניחו לאחר לבא לשם עד אחר שישלימו הם".
את דבריו סיים בדברי עצה ונחמה: "שלא לדאוג, ולהרחיק כל מיני עצבות. שלא לילך בלילה באוויר העיר. בצהרים כשהחמה זורחת, טוב לטייל על פני השדה לשאוב אוויר ולפתוח החלונות בבוקר שיבוא אוויר בחדרים".