חדשות
במסגרת המחקר נבחנו 10 אנשים קומר הציגה להם אובייקטים אדומים שונים, עד שהמדוכים האדומים התעייפו מהם. כשהציגה להם את דיסק בנהאם מיד אחרי שהמדוכים התעייפו,היא ביקשה מהם לומר אלו צבעים הם רואים, ומפתיע לציין כי 83% מהם דיווחו על ראייה של צבעים נוספים.
היא הצליחה להוכיח באמצעות אשלייה נפוצה שהצורה שבה אנחנו מתבוננים בצבעים למשל, יכולה להיות מתעתעת.
היא סיפרה ש"צבע הוא בעיני המתבונן. נגיד שאני מסתכלת על אובייקט בצבע אדום בהיר למשך זמן רב, ואז אני מסתכלת על דף לבן. אני בעצם אראה את הצורה של האובייקט האדום, אבל אני לא אראה אותו בצבע אדום אלא בצבע ירוק.
"הסיבה שזה קורה היא שיש לנו תאים מיוחדים בעין בשם מדוכים. המדוכים האדומים הם אלו שקולטים את הצבע האדום, אבל כשאנחנו מסתכלים במשהו יותר מדי זמן - המדוכים האלה מתעייפים, ולכן הקולטים הירוקים תופסים פיקוד בעין, ומחליפים אותם לזמן קצר".
"זה מרתק. אשלייה פשוטה של סיבוב צבעים לבנים ושחורים יכולה לשחק עם המוח המורכב שלנו. זה מדהים שאנחנו יודעים שמשהו לא קיים, אבל עדיין קולטים אותו".
היא מסכמת: "מכאן הסקתי שיש קשר הדוק בין המדוכים שבעין, ושהם מקיימים שיתוף פעולה פורה ביניהם בעת הצורך. אם המדע ימשיך לחקור את זה, הוא ימצא הפרעות נוספות בתפיסת העיניים".
המחקר זיכה אותה בפרס נאה של 25,000 דולר במזומן.