אחיו של הקדוש שנספה במירון: "עם הנהג גופות לא רציתי לדבר"

שמחה בונים דיסקנד ז"ל בן ה-23, תושב בית שמש, היה בין נספי אסון מירון, 45 הקדושים, שנמחצו בעת הילולת הרשב"י לפני כשנתיים. שמחה בונים ז"ל היה נשוי ואב לשניים - בן ובת. בראיון רגיש, חשוף ויוצא דופן לערוץ 2000, מספר אחיו, ישראל דיסקינד, על רגעי האימה, על הגעגוע הבלתי פוסק לאחיו, ועל הנשמה הגבוהה שזכו לחיות לצידה. 

"לפני ההילולה שמחה בונים ז"ל הגיע אל בית הורינו לשבת כבר מיום חמישי", מספר ישראל, "אמא שלי, שכל כך התרגשה, עשתה בשבילו מחווה ורכשה עבורו כרטיס להילולה של הרשב"י. אני חושב שמי שלא חווה ל"ג בעומר אמיתי במירון, לא יודע ולא יכול להבין באמת את העוצמות שבחוויה הזו. הרבה אנשים מכל הסוגים פוקדים את הר מירון מדי שנה רק עבור החוויה העילאית הזו." 

"בשעה אחת בלילה אני שוכב במיטה, ופתאום שומע הודעות נכנסות שמתחילות 'לרוץ' בקבוצות הוואטסאפ. לפתע אני נתקל בידיעה שקרסה הטריבונה בהר מירון. התחלתי להתמלא מיד בדאגה, כי אחי, הגיסים שלי וחברים נוספים שלי נמצאים שם. מיד התחלתי להרים טלפונים ולעשות בירורים על הימצאם. במשך הלילה אימא שלי הספיקה לקרוא את כל ספר התהילים פעם או פעמיים.  

"בשש בבוקר אימא שלי פנתה אליי ודרשה שאסע למירון: "לא מעניין אותי כלום. אתה נוסע עכשיו למירון ומחזיר את שמחה בונים לפה". מיד עניתי לה שלא תדאג, רק בכדי להרגיע אותה, ושממש בשעה שמונה בבוקר שמחה בונים ייכנס בדלת והיא תיתן לו חיבוק גדול." 

אלא שלצד הניסיונות להרגיע את האם, ישראל חש תחושות לא טובות בתוך תוכו והרגיש שמשהו קרה לאחיו היקר. "אי אפשר להסביר את התחושה הזו בלב. בשעה שמונה בבוקר שמחה בונים לא דפק בדלת. הרמתי מיד טלפון לחבר שהוא נהג המסיע גופות בזק"א, מתוך תחושה שאין ברירה, הוא המוצא האחרון."  

"עם הנהג של הגופות אני לא רוצה לדבר, אבל ידעתי שאין לי ברירה. פניתי אליו מדם ליבי ואמרתי לו: "שירתנו יחד בצבא, אנחנו חברים. בבקשה דבר איתי דוגרי ותספר לי את האמת". תחילה הוא סירב ואמר שזה לא עובד ככה ושהוא לא יכול, אך אחרי שדחקתי והסברתי שאי אפשר להיות בחוסר ידיעה ותחושת הספק מכרסמת, והיא הגרועה מכולן - הוא השתכנע וביקש שאשלח תמונה. מיד לאחר ששלחתי, הוא השיב לי: "שרוליק, לצערי אח שלך פה מאחורי, הוא נמצא אצלי בבגאז'". בשעה 9:00 פניתי אל אמא שלי ואמרתי לה בצער ובלב כבד: "אמא, בונים כבר לא יחזור. הוא יחזור אבל לא בחיים".  

"אח שלי מעולם לא הלך למירון בל"ג בעומר. אני הלכתי כל הילדות שלי והוא אף פעם לא הלך. הנקודה הבלתי נתפסת פה היא: למעשה באותו החודש הוא היה אצל רבי שמעון במשך 3 פעמים: פעם אחת שבועיים לפני ההילולה - כאשר הוא נסע לצימר באור הגנוז, והלך ברגל מאור הגנוז למירון. פעם שנייה - שבוע לפני ההילולה הוא ביקר בחיפה וביחד הם אחים שלי הם נסעו למירון. ופעם נוספת ואחרונה הייתה בל"ג בעומר, יום ההילולה - הפעם השלישית בה הוא ביקר במירון וממנה הוא כבר לא שב."  

דיסקינד חותם: "אני יודע שאח שלי היה מלאך. הוא זכה להגשים את כל השאיפות הרוחניות שלו. מצאנו דפים מלאים בכל השאיפות הרוחניות שהוא כתב שברצונו להגשים עד גיל 40, כמו לסיים את כל הש"ס מספר פעמים ועוד שאיפות רבות. הוא היה נשמה גבוהה שזכינו בה."