הנשיא חנך את תערוכת "6:29" לזכר הנרצחים

הנשיא יצחק הרצוג נאם בטקס פתיחת תערוכת "6:29" לזכר הנרצחים בפסטיבל נובה ב-7 באוקטובר.

בנאומו אמר הנשיא "משפחות שכולות אהובות ויקרות, גיבורים וגיבורות, ניצולי הפסטיבל וכל "קהילת נובה" האהובה. זה מרגיש כאילו מאז השבת השחורה השחורה של ה-7 באוקטובר, אין אדם אחד בישראל שלא ליבו להחמיץ פעימה כשהשעון מראה בדיוק 06:29 בבוקר שעה זו היא קו שבר בזמן, פצע פעור לעם שלם, תהום שמפרידה בין העולם שקדם לו, ובין הימים, החודשים הבוערים , שאליו נקלענו מאז. ימים שככל שהיינו רוצים אחרת, עלינו להשלים איתם, ללמוד כיצד לחיות בהם, ובהם לגלות מחדש את הכוח, לבחור בטוב, להיצמד לחיים. .

כשמיכל ואני סיירנו לראשונה בתערוכה המרגשת הזו, ראינו את הפריטים והחזקנו אותם - המרחב הזה הפך למעין אולם הנצחה, ואנו מבטיחים כאן: לעולם לא נשכח את היופי והטוב של יקירינו, אלו שאיבדו את חייהם ב-7 באוקטובר, באותה שמחת תורה.

תערוכה זו מושכת אותנו פנימה. היא מבקשת לתת ביטוי ובו בזמן לעזור לנו לתפוס את הכאב העצום של הניצולים ושל אלה שאבדו. הוא מגלם את הבחירה העיקשת להילחם ולהמשיך לחזור לחיים. תערוכה שמחזיקה בתוכה במידה רבה את מהות חיינו כאן מאז אותה שבת נוראה, ואת החתירה לחיים של דור שספג מכה איומה - ובכל זאת יקום מעפר ואפר ויצעד קדימה.

אתם, ניצולים יקרים, ממשיכים לחיות עם המראות, הריחות, הקולות, עם האימה ועם הזכרונות. הם ממותגים על ליבכם, אוחזים בחוזקה את התודעה, הנשמה והזיכרון. ויחד איתך, כולנו, כל עם ישראל, חווים כאב עצום, געגוע ודאגה אינסופיים, בקנה מידה שלא היה מעולם: דאגה לבני הערובה שלנו שעדיין מוחזקים בידיו של אויב אכזר ושטן. דאגה לחיילינו המופלאים, הגיבורים, המסכנים את חייהם למען ביטחון ישראל, למעננו. ודאגה לשלום בית אהובנו, האחד והיחיד.

שברי המפלגה וחתיכות החיים הקרועים מונחים כאן כעת כעדות אילמת, לזכר כל היופי האנושי האדיר שאבד. הטבח, והפצע העמוק והכואב שהוא יצר, הם מורשת של דור שלם. דור צעיר, מלא חיים, שקרקעו נסחפה מתחת לרגליהם. דור שמבקש לרפא, שמחפש תיקון ונחמה. דור שעלינו לשים לב אליו, לתמוך בו, לחבק אותו, וללכת איתו צעד אחר צעד עד שהוא שוב פורש כנפיים וכמובן כל המשפחות היקרות שאיבדו את יקיריהם - ההורים והדודים, דודות, אחיות, אחים, ילדים ועוד.

אנחנו לא זוכרים רק את הכאב, אלא גם את הגבורה עוצרת הנשימה שהתגלתה שם בעיצומו של שדה השחיטה. סיפורי הגבורה של אותו בוקר נורא נותנים השראה, אומץ וכוח, של היצמדות לחיים, להילחם בכל הכוח על ביתנו האהוב, ולהבטיח שתרקוד שוב - בכל הארץ. שוב תיהנו ממוזיקה וטבע. עוד נהיה מאושרים, שוב נחגוג את החיים. נחיה לעמוד זקוף, ללא פחד, בארצנו.

 אנו נמצאים כעת בערב חנוכה, חג הגבורה שלנו, חג האור. והיום, אולי יותר מתמיד, אנו יודעים בבהירות רבה: מלחמתנו היא מלחמת האור בחושך, מלחמת הטוב ברע. לכן, אין לנו ברירה אלא להתגבר. ובזכות היופי, והטוב, האומץ והרוח, ולמען האהבה - אין ספק שנתגבר. יהי זכרם של גיבורינו ויקירינו, אלו שאיבדו את חייהם בפסטיבל נובה ובמלחמה זו בכלל, ברוך ויחקוק בליבנו לעד".