חדשות בארץ
אמש (שבת) נחתו חזרה בישראל ארבעת התצפיתניות – לירי אלבג, נעמה לוי, דניאלה גלבוע וקרינה ארייב – אחרי 477 ימים בשבי חמאס. מדובר לא רק ברגע של אנחת רווחה לעם ישראל, אלא גם ברגעים קטנים ואישיים שמחזירים נשימה למשפחותיהן, שלחמו כמו לביאות כדי להחזירן הביתה.
לירי אלבג, שבתה של המשפחה, הוכיחה שמה שלא שובר – מחשל. כבר ברגעים הראשונים אחרי החזרה, היא נראתה מחייכת, קורנת ומחזירה אהבה לכולם, תוך כדי שהיא מנופפת באצבע ומצהירה "לירי אלבג נאמבר וואן."
אבל הדרך הייתה ארוכה ומטלטלת. אביה, אלי אלבג, זעק את זעקת הבת בכל במה אפשרית. "כל דקה היא כמו נצח," אמר בשבועות האחרונים, ולא ויתר, גם כשהותקף בידי קיצוניים. ברגע הכי חשוב, הוא הצליח לשנות החלטות בממשלה ולגרום לכך שהעסקה לשחרור בנותיו תתבצע במועד.
עדויות שהחלו לצוף מאז חזרתן של הבנות מספרות על חיים במנהרות חשוכות, בלי מקלחות ולפעמים בלי אוכל. "היינו בחושך חודשים, עם פיתות בודדות ליום," סיפרה אחת הבנות. הן נאלצו לבשל למחבלים, לדבר בערבית כדי לשרוד, ולהחזיק מעמד זו לצד זו, כשכל יום הוא הישרדות בפני עצמה.
דניאלה גלבוע, אחת המשוחררות, שמרה על רוחה למרות הכול. היא שמעה ברדיו את קולה של אמה וידעה שמחוץ לעזה לא מפסיקים להילחם למענה. "זה מה שהחזיק אותנו," שיתפה דודתה, דקלה שרעבי.
בני המשפחות שחיכו בחוסר ודאות סיפרו על סיוט של 477 ימים. רגע אחד אתה מקבל אות חיים, רגע אחר מפיצים פייק ניוז שאתה לא יודע איך לעכל. "אלה היו ימים של דאגה ופחד בלתי פוסקים," אמרה ענבר דדון, קרובת משפחתה של דניאלה.
אחרי האופוריה הראשונית, המשפחות יודעות שהמאבק לא תם. "המשפחה שלנו שלמה שוב, אבל לא ננוח עד שהחטוף האחרון יחזור," כתבה נועם גלבוע, אחותה של דניאלה, באינסטגרם.
עכשיו הן בחיק המשפחה, מתחילות מסע של שיקום נפשי ופיזי. בבית החולים בילינסון כבר דואגים לכל פרט – מהערכה רפואית, דרך טיפולי יופי ועד תמיכה נפשית. "הדברים לא ייפתרו ביום," אמרה רוחמה אלבג, דודתה של לירי, "אבל יש לה משפחה חזקה והיא תחזור לעצמה."
וברקע, התקווה נשארת חיה: לראות את כל החטופים בארץ, גאים וזקופים. כי אם יש משהו שהסיפור הזה לימד את כולנו, זה שלמרות הכול – עם ישראל הוא משפחה אחת גדולה.