זה הסכום שהמדינה מפסידה מדי שנה בגלל אי-תיקוף בתחבורה הציבורית

רבים מהנוסעים בתחבורה הציבורית לא מתקפים את הנסיעה שלהם, וזה עולה למדינה מאות מיליוני שקלים בשנה – אבל כמה בדיוק? אף אחד לא באמת יודע. בדיון מיוחד בכנסת התברר שמשרד התחבורה, מפעילי התחבורה הציבורית, האוצר והכנסת עצמה לא מצליחים להסכים על מספרים, על מתודולוגיה – ובעיקר על איך פותרים את הבעיה.

לפי משרד התחבורה, כ-20% מהנוסעים לא מתקפים את נסיעתם, אבל הנתון הזה לא לגמרי ברור. יש נוסעים שמחזיקים בכרטיס חופשי-חודשי, יש כאלה שפטורים מתשלום כמו גמלאים, ויש גם הבדל בין נתוני החברות השונות. כך למשל, בחברת אגד מדווחים על כ-9% אי-תיקוף, ברכבת הקלה הנתון עומד על 11% – אז איך משרד התחבורה הגיע ל-20%?.

ח"כ יצחק פינדרוס, יו"ר הוועדה שדנה בנושא, אמר שהמחקר שהוצג רק מוכיח כמה מעט אנחנו יודעים. "כל אחד זורק מספרים, אף אחד לא יודע באמת מה המצב. אין לנו נתון אחד מוסמך שאפשר לנהל עליו דיון", אמר. "אנחנו שולחים פקחים לרחובות, לפעמים בלי הדרכה מספקת, והם מתמודדים עם אזרחים וילדים. אני לא מתווכח על הצורך לשלם על נסיעה, אבל המצב היום פשוט לא הגיוני".

ומה קורה בשטח? הפקחים עצמם מדווחים על אלימות מילולית ופיזית נגדם, ואפילו מקרי ריסוס גז פלפל. מנגד, ארגוני זכויות הנוסעים מתלוננים שילדים מאוימים על ידי פקחים, ודוחות נרשמים באופן לא חוקי על סמך כרטיסי הרב-קו ולא לפי תעודות זהות. "יש כאן מערכת מבולגנת, שאין בה אחידות וכל חברה עושה מה שהיא רוצה", אמר ח"כ פינדרוס. "84% מהדוחות נרשמים על ידי אגד, למרות שהיא מפעילה רק רבע מהתחבורה הציבורית. איך זה הגיוני?".

האם הפתרון הוא להקים חברה ממשלתית לפיקוח על תשלומים בתחבורה הציבורית? ח"כ פינדרוס הציע, אבל באוצר מיהרו לפסול את הרעיון. "הממשלה לא יודעת לנהל דברים כאלה, אין לנו שום יתרון בהקמת חברת פיקוח ארצית", אמרה נציגת אגף התקציבים. "אבל כן צריך להסדיר את השיטה ולדייק את הנתונים. כרגע המודל הנוכחי לא מספיק יעיל, ואנחנו מפסידים הרבה מאוד כסף".

בינתיים, המערכת ממשיכה לפעול בלי נתונים מסודרים, הפקחים ממשיכים לחטוף ביקורת מכל הכיוונים, והמדינה ממשיכה להפסיד מאות מיליוני שקלים בשנה. מי ישלם בסוף את המחיר? כמו תמיד – הנוסעים.