"אור בתוך החושך": אגם ברגר מספרת על האמונה שהחזיקה אותה בשבי

"אל תעצרו עד החטוף האחרון": עדותה המצמררת של אגם – על החיים בשבי והאמונה שהחזיקה אותה

אגם ברגר, בת 20 מחולון, שירתה כתצפיתנית במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, ונחטפה עם שש תצפיתניות נוספות. כעת, אחרי שהשתחררה משבי חמאס, היא מספרת על הרגעים הקשים, תחושת הייאוש – ומה שהחזיק אותה ברגעים החשוכים ביותר.

בראיון מצמרר לקרן נויבך ב"כאן רשת ב'" סיפרה אגם כי אחת הדרכים היחידות שהעניקו לה כוח הייתה האמונה בכך שעם ישראל לא ישכח את השבויים. "זה לא אשמתו של אף אחד שנחטף", היא אומרת. "צריכים לדעת שנלחמים עלינו. לפעמים היה נדמה שהחיים שלנו לא שווים מספיק, אבל אז שמענו אנשים שאומרים שאפשר לשלם את המחיר הזה – וזה חיזק אותנו".

במהלך השבי, הצליחה אגם להאזין לרדיו יחד עם חברתה לירי אלבג, מה שהעניק להן חיבור חיוני לעם שבחוץ. "זה נתן לנו המון כוח, אבל אחרי חילוץ ארבעת החטופים (שלומי זיו, אנדריי קוזלוב, אלמוג מאיר ג'אן ונועה ארגמני), זה נסגר לנו. לקחו לנו את הרדיו".

בחודש ינואר 2024, סיפרה אגם, חמאס מסר לה ולחברותיה חפצים שונים שהותיר צה"ל בשטח – בהם גם סידורי תפילה. "זה היה רגע של אור בתוך החושך", היא מתארת. "סוף סוף היה לנו משהו שבאמת חיבר אותנו למהות שלנו".

בנוסף, מהחודש הראשון בשבי היה ברשותן שעון עם תאריך, מה שעזר להן לדעת את הזמן ולשמור על זמנים חשובים. "בהתחלה נתנו לנו שעון כי רומי גונן הייתה צריכה לקחת אנטיביוטיקה, והוא נשאר אצלנו. כשהחלו לקחת מאיתנו את החפצים, זה הפך להיות קשה יותר – אם לא ידענו מה השעה, ניסינו לשאול".

ברגעי הייאוש, אגם מספרת כי ניסתה לשמור על אמונה חזקה בכך שהשחרור יגיע. "חיכיתי לצאת לפני בר המצווה של אחי. כשזה לא קרה, זה היה קשה. אבל לא הפסקתי להאמין".

ביום השחרור, השובים שלה נתנו לה "מתנה" ודרשו ממנה להצטלם לסרטוני תודה. "עשו לי שעתיים של סיבובים לפני שהעבירו אותי. הם הלבישו אותי בחיג'אב מעל למדים שלי, ולא הרשו לי לקחת איתי שום דבר – גם לא את המחברת שלי ושל לירי, שבה כתבנו וציירנו. אבל לא היה לי אכפת, העיקר שיצאתי משם".

כיום, אגם ממשיכה להיאבק למען השארת נושא החטופים בראש סדר היום: "אל תעצרו עד החטוף האחרון! גם החיים וגם החללים צריכים לבוא לקבורה. כל משפחה צריכה לסגור את המעגל הזה".