"נזרקו חזרה למנהרה": העדות המצמררת על החטופים שנשארו מאחור

עדויות חדשות נחשפות על מצבם הקשה של גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד, לאחר פרסום הסרטון המזעזע שבו נראו מתחננים על חייהם בזמן צפייה בשחרור חטופים אחרים. בני משפחותיהם, עילי דוד וגל גלבוע, מביעים הלם עמוק מהמצב הקשה שבו הם נתונים – כשהם פצועים, מורעבים, סובלים מדלקות לא מטופלות, ומוחזקים בתנאים בלתי אנושיים.

"הם רואים את חבריהם משוחררים, ואז הדלת נסגרת בפניהם והם מוחזרים אל המנהרה": כך תיארו עילי וגל את הרגעים בהם צפו בסרטון שחשף את התנאים הקשים שבהם מוחזקים אחיהם. השניים, שנמצאים בארה"ב ופועלים למען השבת יקיריהם, קיבלו את הסרטון במהלך נאום של הנשיא דונלד טראמפ. "קיבלנו את הסרטון תוך כדי נאומו של טראמפ, הטלפונים שלנו החלו להשתגע", מספר גל. "התחלנו לצפות בזה בלי קול, ישר זיהינו אותם. עילי הציע לצאת מהאולם ולראות את זה יחד. זה היה מטלטל. ניסינו להראות אותו לכמה שיותר בכירים אמריקאים – וכולם היו בהלם מוחלט".

עילי מוסיף: "אמא שלנו לא רצתה לראות את הסרטון. בבית כולם היו בהיסטריה. זה היה בדיוק מה שפחדנו שיקרה – לראות אותם מתחננים, מושפלים, ונטולי תקווה. זו הייתה הפעם הראשונה שהם ראו אור יום מזה חודשים".

לדבריהם, הסרטון העביר מסר חד – החטופים עדיין חיים, אך הם מוחזקים בתנאים קשים במיוחד. "500 יום עברו מאז שראינו אותם, מאז ששמענו את הקול שלהם", אומר גל. "זה נתן לנו תקווה, אבל זה גם שובר. הם חיים, הם יחד, אבל רחוקים מאיתנו – וזה בלתי נסבל".

על פי עדויות חטופים ששוחררו, מצבם הבריאותי של השניים מדאיג ביותר. "הם סובלים מתשישות, דיכאון, אנמיה", אומר עילי. "שבויים שחזרו מהשבי דיווחו לנו שהם במצב רפואי חמור. רואים את זה עליהם – העיניים שלהם כבויות, הם חצי ממה שהם היו לפני שנחטפו".

גל מוסיף כי המידע שקיבלו מהשבים מחזק את החששות הקשים: "אני יודע כעת בדיוק מה אח שלי עובר – הוא מוחזק במנהרה באורך 11 מטרים, ברוחב של מטר אחד בלבד, לצד בור שמשמש כשירותים. הם לא נחשפים להפצצות מבחוץ, אבל הם חיים בגיהינום מתמשך".

בני המשפחה ממשיכים במאבקם להעלות את המודעות למצב החטופים, ומציינים כי המאבק גובה מהם מחיר נפשי כבד. "המשכנו להילחם ולהעביר את המסר, אבל המחיר כבד מאוד. זו התעללות פסיכולוגית ממושכת – לא רק להם, אלא גם לנו", מסכם גל.

בני המשפחות דורשים מהממשלה ומהקהילה הבינלאומית לפעול בדחיפות לשחרורם. "לא ניתן להם להישאר שם עוד יום אחד מיותר", מדגיש עילי. "כל רגע שהם שם הוא סכנה לחייהם".