"הלב שלי נשבר – ממש": אימו של החטוף גיא גלבוע־דלאל עברה ניתוח לב פתוח

מירב גלבוע־דלאל, אמו של גיא שנחטף לעזה, לא מפסיקה לחשוב על בנה. הדאגה והכאב הפכו לחלק משגרת חייה, עד כדי כך שהלב – פשוט נשבר. "בחיים לא סבלתי מבעיות לב," היא מספרת. "תמיד הייתי בתנועה, לא נחתי לרגע. אבל מאז שהוא נחטף, הגוף שלי קרס. מאישה אנרגטית הפכתי לסיעודית. הייתי חייבת ניתוח לב פתוח, וזה לא בגלל בעיה רפואית – זה בגלל הכאב."

לא מזמן פורסם סרטון שמירב מתקשה לצפות בו. גיא וחברו הקרוב, אביתר דוד, נראים שם כשהם צופים בשחרור חטופים אחרים, רגע לפני שהם עצמם מוחזרים באכזריות למנהרות. "אני רק מנסה לדמיין מה עבר עליהם באותם רגעים," היא אומרת בקול חנוק. "הם רואים אנשים חוזרים הביתה, והם נשארים שם, חסרי אונים. זה שובר אותי."

מירב מתארת את מה שהיא יודעת על מצבו של גיא, עד כמה שאפשר לדעת. "הוא כלוא בתוך מנהרה טחובה, בלי אוויר, בלי אור, בלי שמש. הוא רעב, כבול בשלשלאות. אני רק מקווה שהוא עם אביתר, שהם מחזיקים אחד את השני. הם כמו אחים."

למרות הכאב הבלתי נתפס, היא מחפשת סימנים שיחזיקו אותה. "לפני שנה הסתכלתי על עץ הלימון שלי, 12 שנה הוא לא נתן פרי. הרמתי עיניים לשמיים ואמרתי: 'תן לי סימן שגיא חוזר.' השנה העץ מפוצץ לימונים. בכל פעם שאני סוחטת אחד – כל הגוף שלי רועד."

מירב, שבעבר ניהלה קליניקה משגשגת, נאלצה לעצור הכול. "הייתי קוסמטיקאית ופסיכותרפיסטית, אבל מאז השביעי באוקטובר סגרתי את הקליניקה. הבנתי שאני לא יכולה לטפל באף אחד – קודם אני צריכה להחזיר את גיא הביתה, להבריא איתו יחד. ורק אז, אולי, אוכל לחזור לעצמי. אני מחכה לרגע שבו אוכל להיות סבתא טובה לילדים שלו."

בינתיים, כל יום הוא מאבק. הגוף שלה מדבר את הכאב, אבל היא מסרבת לוותר. "לקחו לי את החיים, אבל לא ייקחו לי את התקווה," היא אומרת. "אני אחכה לו, כמה זמן שצריך."