פרשת הנאצים בארגנטינה: מיליי פותח את התיקים המסווגים

היסטוריה לא קוברים. לכל היותר – דוחים את החשיפה. אבל השבוע, ארגנטינה לקחה צעד שראוי לציון, אולי אפילו להוקרה. נשיאה החדש, חאבייר מיליי, שלא מפחד לגעת בנושאים רגישים, הנחה את מוסדות השלטון בארצו לפתוח את הארכיונים ולהסיר את הסיווג מעל מסמכים הנוגעים לפרק אפל במיוחד – התקופה שבה פושעי מלחמה נאצים מצאו מקלט במדינה הדרום אמריקאית, מתחת לרדאר של העולם, הרחק מאימת הדין.

על פניו, זו הודעה מדינית טכנית, אבל מאחוריה מסתתר רצון אמיתי להתמודד. זו לא עוד רטוריקה בינלאומית שמתחמקת מעבר בעייתי, אלא צעד מעשי. יש כאן אמירה מוסרית עמוקה: לא עוד הסתרה. לא עוד שתיקה.

ההחלטה התקבלה לאחר שיחה עם הסנאטור האמריקני סטיב דיינס, שנפגש עם מיליי וביקש ממנו לחשוף את המידע ההיסטורי הזה. מדובר בפרטים שיכולים לשפוך אור על רשתות הבריחה של בכירי המשטר הנאצי, על החשבונות הבנקאיים, הקשרים, התמיכה – ואולי גם על חלק מהשתיקה הבינלאומית סביבם.

מיליי, שידוע כאדם שנלחם ברוח הממסד ומנסה להביא קול שונה ונקי, לא היסס. הוא פנה לכל סוכנויות המדינה, מהצבא ועד משרד הביטחון, והנחה אותם לפרסם כל מסמך וכל תיעוד, בלי יוצא מן הכלל. הוא הבהיר – "אין יותר סודות. אין סיבה להסתיר."

המהלך הזה, כמובן, מחזיר את אור הזרקורים לדמויות חשוכות כמו אדולף אייכמן ויוזף מנגלה, מי שביצעו זוועות בל יתוארו נגד עמנו הקדוש, והצליחו להימלט מאירופה השסועה – היישר לחיק החם של אמריקה הלטינית. לא מדובר פה רק בהיסטוריה – אלא במוסר, בצדק, בזיכרון.

יש גם מימד נוסף: הנשיא הודיע במקביל על פתיחת המסמכים הנוגעים לשנות הדיקטטורה הצבאית שהשתוללה בארגנטינה בשנות השבעים והשמונים – אותן שנים שבהן נעלמו אזרחים, השתיקו עיתונאים, ודיכאו כל קול שלא התאים למשטר. מיליי, שבא משם – לא מפחד להסתכל על הכול בעיניים.

בסופו של דבר, מה שמיליי עושה כאן זו קריאה לאנושות כולה: יש דברים שלא שומרים במרתפים. ההיסטוריה לא נועדה להיקבר, אלא להאיר לנו את הדרך. ודווקא מארץ כה רחוקה, עולה קול שמזכיר – שהאחריות לזיכרון, היא של כולנו.