"צרחנו שמע ישראל": הסיפור של אושר דניאל נחשף

במתחם אקספו בתל אביב צפוי צה"ל להציג היום ומחר את ממצאי התחקיר המקיף שערך בנוגע לטבח במסיבת "נובה", שהתרחש בשעות הבוקר של 7 באוקטובר בדרום הארץ. הערב הראשון מיועד למשפחות השכולות, וביום שאחריו יוצגו הממצאים לשורדי האירוע – אלו שחוו על בשרם את מה שהפך לאחד המעמדים הקשים בתולדות המדינה.

לקראת פרסום התחקיר, שיתפה אושר דניאל, אחת הניצולות, את תחושותיה הקשות ואת זיכרונותיה האישיים מרגעי האימה. היא איבדה באותו בוקר את שני חבריה הקרובים, אסף אדברג וסתיו ברזני, וחוותה שעות של הישרדות תחת אש, מרדף ומחנק נפשי מתמשך. "מצד אחד, אין מצב שאני לא מגיעה לראות את זה. מצד שני, מה עוד אנחנו הולכים לשמוע שלא שמענו?" שאלה דניאל, תוך שהיא מתארת את ההכנה הנפשית שמערכת הביטחון עצמה למפגש: "שלחו הודעה עם מידע על מתחמי סיוע נפשי – ברור שזה הולך להיות משהו כבד".

סיפורה של דניאל – אשר הפך בעיניה לשליחות ציבורית – חושף שוב את השבר העצום של אותו יום. היא תיארה כיצד ניסתה להימלט מהאזור יחד עם חבריה, כשהתקרבו לצומת רעים ונתקלו בחוליית מחבלים רכובים על אופנועים. "הם ירו עלינו ופירקו לנו את הרכב. איכשהו הצלחנו לנסוע משם, אבל כשהתקדמנו לכיוון אופקים נפתחה לעברנו אש ממקור בלתי צפוי – רבש"ץ שחשב שמדובר באיום".

לנוכח חוסר הוודאות, הקבוצה בחרה לחזור לשטח המסיבה – בציפייה שדווקא שם ימצאו מקלט. אלא שהטבח כבר התנהל בכל עוצמתו. דניאל מספרת כיצד מצאו עצמם תחת הבמה המרכזית, מאזינים לצרחות ולירי: "לא ראינו הכול, אבל שמענו דברים שקשה לתאר. אלו היו שלוש שעות בגיהינום".

בתוך אותו רגע של פחד קיומי – על סף ייאוש – מתארת דניאל רגע אחד שלא תשכח לעולם: "הורדנו את הראש וצרחנו 'שמע ישראל' מכל הלב. אף פעם לא הייתי דתייה, אבל זה יצא לי מבפנים. ממקום עמוק, בלתי מוסבר. זה היה זעקה".

המפלט תחת הבמה הפך למלכודת. כשהבינו שאין ברירה, הקבוצה ניסתה להימלט בריצה. דניאל נפרדה באותו רגע מאסף וסתיו – "הפעם האחרונה שראיתי אותם", כפי שתיארה. על "גבעת המוות", שבה ניסו עשרות להימלט – רק מעטים שרדו. מתוך כ-50 שהיו עמה – רק כעשרה הגיעו לנקודת מבטחים.

לאחר מסע בריחה מייאש, הצליחה דניאל להגיע לכביש 232, שם נתקלה בשוטרים – וההתמוטטות הרגשית הגיעה. "התחלתי לצעוק 'אנחנו יהודים, אנחנו יהודים'. זו הייתה הפעם הראשונה שהתפרקתי באמת".

אך למרות האימה שחוותה במהלך אותו בוקר, דניאל מבהירה כי הקושי האמיתי הגיע לאחר מכן – בימים שבהם לא ידעה מה עלה בגורל חבריה. "הלוויה שלהם הייתה קשה מהכול. ארבעת הימים של חוסר הוודאות – הם היו השבר הכי עמוק. עדיף לדעת מאשר לדמיין".

כיום, כמעט שנה וחצי אחרי, חייה מוקדשים כמעט לחלוטין לזיכרון של אותו יום. היא מרצה, משתתפת בפודקאסט שהיא יוצרת בשם "שיחות עם גיבורים", ומדברת בשמם של אלו שאינם עוד. "זה מה שמחזיק אותי – גם כאקט של ריפוי אישי וגם מתוך הבנה שאין דבר חשוב יותר מלהבטיח שהזיכרון הזה לא יישכח".

תחקיר צה"ל שיוצג בימים הקרובים צפוי להתמקד במספר מישורים: התהליך שבו אושרה המסיבה, היערכות הצבאית בשטח, המענה המבצעי לאירוע – והכשל שבלם את הגעת כוחות ההצלה והחילוץ בזמן. מבחינת השורדים, מדובר ביותר ממסמך רשמי – זו גם הדרך לקבל הכרה מוסדית, וגם אולי, לראשונה, מענה לשאלה שלא מרפה: איך זה קרה?