"לא ננוח ולא נישן": המסר המרגש של האב לבנו החטוף

אחרי חודשים ארוכים של שתיקה מכוונת ומאבק שקט מאחורי הקלעים, שובר דוד בוחבוט, אביו של החטוף אלקנה, את הדממה. בראיון שהעניק לאתר "ווינט", שיתף בכאב על המציאות הבלתי נסבלת שהפכה לשגרת חייו – הציפייה המייסרת, התקווה המתמשכת, והאמונה שלא כבתה.

"פעמיים נפגעתי", הוא מספר. "פעם כשלא היה מי שיגן עלינו בשבעה באוקטובר, ופעם כשבני לא נכלל בפעימה ההומניטרית. התחושה היא של נטישה. אני מרגיש שנבגדנו".

כאב האב אינו רק אישי – הוא אוניברסלי, עמוק, וחד. אלקנה, לדבריו, הוא לא אסיר בלבד אלא אב לילד קטן, בעל משפחה, אדם עם מחלה כרונית – וחף מכל אשמה. "אמרו שכל מי שהוא הומניטרי – יוצא. והבן שלי – אם הוא לא כזה, אז מי כן? הוא חולה אסטמה, יש לו ילד שעומד להיות בן חמש. אני שומע את אלה שחזרו – איך כל פגז מטלטל אותם. זה מפחיד. הלב שלנו איתו בכל רגע".

על התמונות שפורסמו לאחרונה מתוך השבי סיפר בכאב: "מה שעבר עלינו מאז פשוט בלתי נתפס. אתה רואה את המצוקה של הילד, שומע את הצעקה – 'הצילו' – וזה קורע את הלב. זו לא הצגה, זו מציאות אכזרית. הבן שלי נמצא בסכנה וצריך להחזיר אותו – עכשיו, לא מחר".

האב מתאר מקרה קשה שבו אלקנה סבל מפריחה בגוף ונאלץ לעבור טיפול סטרואידי חריף. "נתנו לו ארבע זריקות של סטרואידים כדי להקל עליו. מבחינתי – זה מגדיר מחדש מה זה מקרה הומניטרי. אני שמח בשביל כל מי שחזר, באמת, אבל קשה לי לראות שמי שהיה צריך לצאת – נשאר שם".

אור קטן הגיע לאחרונה, בשיחת טלפון מפתיעה מאוהד בן עמי, אחד המשוחררים. "איך שהוא יצא – למחרת הוא התקשר ואמר שיש לו מסר מאלקנה. זה היה רגע של תקווה. הרגשנו שמישהו שם יודע שהילד שלנו קיים. זה לא דבר מובן מאליו".

למרות הזמן הרב שעבר, דוד לא איבד אמונה. "כשראיתי את סרטון החטיפה עם הדם על הפנים – זה היה קשה, אבל דווקא אז ידעתי – הוא חי. ואז בא אוהד. ואז באו הסרטונים. אם לא נפעל עכשיו, מי יודע מה יקרה. אסור לשתוק".

הסיבה לשתיקה הממושכת שלו, לדבריו, הייתה אמון במערכת. "חשבנו שזה נעשה לפי דין וצדק, שהמאבק בשקט יישא פרי. אבל אחרי הפעימה האחרונה – הבנו שטעינו".

בסיום דבריו ביקש לשלוח מסר לבנו, אם וכאשר יראה או ישמע את דבריו: "בן שלי, לא ננום ולא נישן. נעשה הכול כדי להוציא אותך מהגיהינום. אתה חזק, אתה ילד של חופש. תמשיך להחזיק מעמד. אתה עוד תחזור, תראה את הבן שלך, את אשתך, אותנו. אנחנו אוהבים אותך ולא נרפה עד שתחזור. בעזרת השם – בפעימה הבאה אתה יוצא. אתה תהיה הראשון. ואני מתפלל – שכולם יחזרו. לא רק אתה".