חנוכה הגיע ואיתו הסופגניות: האם תיכננתם לאכול אחת? תחשבו שוב

כשם שהסופגנייה מרקדת ומפזזת לה בתוך השמן עד שהיא נעשית ראויה, כך היא מטלטלת ומעסיקה את נותני הכשרות היטב היטב ומוסיפה עוד כאב ראש מלבד התמודדות עם בעיות שנת השמיטה כך שהשנה כבכל שנה ושנה בתקופה הזאת סבב הסיפור הזה חוזר על עצמו כאילו לא למדו לקח, עד שאפשר להגדיר את הסופגנייה כ"טורדן" התקופתי, הבעיות רק מתחילות וממש לא מסתיימות, כבר משלב קבלת וניפוי הקמח, הלישה, הפרשת חלה, עשיית המרקם, הטיגון, המטגנת, השמן, כולל שלב המילוי המתוק,  שלא ברור האם הוא פרווה או חלבי, בקיצור, למשגיח עם אחריות  בעל יראת שמיים הסופגניות מספקות הרבה תעסוקה וכאבי ראש,  כמאמר השיר "לא כדאי לי להרבות באכילת סופגניות..."

ואם נתחיל לפרוט לפרוטות את הליך הכנת הסופגנייה ובאיזה סגנון מאפיות הוא נעשה, נגלה הרבה נתונים מרעשים, ראשית, ברוב העסקים בפרט במאפיות או בקונדיטוריות שיש להם מעט כבוד עצמי מנסים להראות לנו עד כמה הסופגניות שלהם טריות ומשלים אווירה כאילו כל הליך הכנת הסופגנייה נעשה ברשותם מתחילה ועד סוף, אך במציאות חוץ מהמעמדת מטגנת במרכז החנות המבצעת את השלב הסופי של טיגון הסופגנייה, בבחינת "פירסומי ניסא - וריחא" המפיצה ריח משכר של טיגון סופגניות דבר לא נעשה, כל שלבי הכנת  כדור בצק הסופגנייה עד היותו כדור בצק קפוא, נעשים אצל ייצרן חיצוני, ולהם לא נותר אלא לטגן לעיני הלקוחות.

תעשיית כדורי הבצק להכנת סופגניות מאוד התפתחה בשנים האחרונות וככל שהתעשייה הזאת גדלה גם הידיים שמכינות אותה מתרבות, פעמים רבות שמאפיות בעלות שם משתמשות בכדורי בצק של אחרון היצרנים כאלו הנעשות במחסנים אפלים, שרק ה' שירחם עלינו שלא נכניס לפינו אחת מאלו, יודע מה נעשה שם, אך מבחינת בעל המאפיה היוקרתית די שיספקו לו כדור בצק שיודע לתפוח ויש לו מרקם טעים ובמחיר טוב כדי לשכנע אותו להתחיל לקבל מאותה הסחורה...

עצם העובדה שלא ידוע כיצד ומי ייצר את הבצק ואנו נתונים לחסדי בעל המאפייה שירכוש את כדורי הבצק ממקום מוכר ומהודר ולא יתפתה לכל הצעת רכישה זולה וטעימה, גם כשאנחנו יודעים ברור מי הספק של כדורי הבצק אי אפשר לנוח על זריי הדפנה, בפעמים שזה נעשה אצל ייצרני בצק גדולים שלמרות שהמכשור שלהם מאד חדשני וכמעט שלא קיימות בעיות בשלב ניפוי הקמח מחמת שהסילוא (טנק אחסון הקמח) מחובר היישר לנפה ואין מצב שיחדור קמח שלא עבר ניפוי לתוככי המיקסר המערבל את הבצק עדיין מוטלת עלינו חובה לברר שיש לאותו מפעל משגיח כשרות אחראי היודע לטפל בנפות מעין אלו ולדאוג לניקיונם הפנימי, כי בלעדי אותו המשגיח אין שום טכניקה שיכולה להתמודד עם הריבוי הטבעי של החרקים בכל מצבורי הקמח המסתתרים בתוך כל דפנות הנפה והצנרת המובילה למיקסר.

כמובן שאותו משגיח צריך להימצא שם בכל שעות הייצור ומוודא שמכל מיקסר בצק שהכינו הפרישו ממנה חלה, וכמובן נמשיך באותו אווירה אופטימית שאותו משגיח יכול לשלוט על כל הכמויות והקצב הגדול של הכנת הבצקים כדי שיוכל להפריש חלה מכל עיסה ועיסה ואם נסיים בנימה אישית לא תמיד הפרט האחרון מתבצע, שווה להשקיע בסופגנייה עם כשרות טובה מאוד.

אולם כשנגיע לשאלה המרכזית איזה כשרות אותו משגיח מייצג, האם כזאת שיכולה לענות גם לנוהגים על פי חומרות מרן הבית יוסף בשולחן ערוך, אך מה לסופגנייה ולחומרות מרן הבית יוסף - אז ככה, הסופגנייה הינה כדור בצק מטוגן, שנראה כקל להכנה, אך כאשר הוא נעשה באופן מסחרי ומול מטגנות גדולות העיסוק בו אינו נעים ביותר, כך שבמאפיות רבות טיגון הסופגניות נעשה על ידי אלו שבדרך כלל עסוקים בניקיון ואינם בהכרח מבני עמנו. נכון, שאם את המטגנת הדליק יהודי, והשמן חומם על ידו, יש מקום להקל, אבל, ודאי שאי אפשר להגדירו כמוצר מהדרין. מה עוד, שהניסיון מוכיח, שכאשר ישנה גישה לעובד שאינו יהודי להתעסק עם הטיגון, סביר להניח שיותר מפעם, הוא זה שהדליק את המטגנת, ובכזה מקרה המקום לקולות מאד דחוק, בפרט לא לדעת מרן השולחן ערוך. ולכן בבד"ץ בית יוסף ישנה הקפדה יתרה, שאת הסופגניות יטגנו רק יהודים, מתחילה ועד סוף.

מה עוד שכיום יצרני הסופגניות הגדולים מפנקים את בעלי העסקים ומקלים מעליהם כמה שיותר את המלאכה, גם בזו של עשיית הסופגניות הם אלו שמתפיחים בעבורם את הבצק, וגם אלו שנותנים להם טיגון קל, ומשאירים את שלב ההשחמה והצבע הזהוב החזק לבעלי העסקים, כך בעל העסק אינו טורח כמעט כלום, ומצד שני הוא נותן תחושה של מוצר טרי ורענן, זאת נקודה שצריך לתת עליה דגש חזק.

והנה לפניכם סיפור: במאפייה גדולה מאוד המשווקת כדורי סופגניות כמעט לכל הארץ בסגנון של חצי אפוי קפוא (זה אומר שאותו כדור בצק עבר טיגון קל במפעל ואת הטיגון העיקרי עושה הלקוח בבית העסק שלו) נערך סיור עם גוף כשרות מאד מכובד הממושמע לפסקי הרמ"א ובאותו העת נכחו נציגים מכאן ומכאן, בתחילה כל הנוכחים התפעלו עד מאוד מהציוד המתקדם הלש את הבצק, מכדרר אותו, ואפילו מסדר אותו למופת מעל גבי מגשים, עד כדי כך שהסופגניות עומדות כמו חיילים, לפני המפקד המעביר אותם למסוע המוליך את הסופגניות לתוך השמן החם שם הם מטוגנים, אלא שאותו מפקד מהולל, הינו גוי. כשנשאלו, נציגי גוף הכשרות האשכנזי, "וואס עס איז" (- מה זה?) "ווי צו לאזן" (- איך מתירים זאת?) הם התחילו להתפתל בנימוקים מוכרים, זה "כוח כוחו"... לא הגוי מכניס למטגנת, הגוי רק שם במסוע והמסוע מכניס.

רק חבל, שהם לא עיינו לפני כן ב'יביע אומר', יש הסבר בהרבה יותר מאלף וטוב, עם שש סניפים למה ניתן להתיר, וחבל שהם נקטו סברה מוכרת שאינה קבילה כל כך כמהדרין. אגב גם לטענתם העניין לא כל כך סגור... ואתם יודעים למה, גם אם המסוע מניח את הסופגניות בתוך השמן הרי שיש שלב שבו צריכים להפוך את הסופגנייה כיד שהצד השני שבו בצק גם יתבשל, הפיכת הסופגנייה נחשבת כבישול חדש, ומי הופך את הסופגנייה והמסוע? גם אם מותקן במטגנת במִכשור מיוחד שיודע להפוך, הרי שתמיד יהיו כמה סופגניות שהפועלים צריכים להפוך אותם בידיהם שם כבר הסברה שלהם לא תקפה, בקיצור גם במפעלים מאוד גדולים רמת הכשרות מאד משנה.

להשכלה - מי שיעיין באותה תשובה יבין שההיתר לאכול סופגנייה שהגוי טיגן אותה מוגבל לכמה תנאים בסיסים הראשון שהוא בעצם הוא הכי חשוב שרק במקרה שהשגיח הוא זה שהדליק את האש או את החשמל שמחמם את השמן שבמטגנת... ולצערנו בהרבה עסקים זה ממש לא כך, הטיגון של הסופגניות מאוד מתיש ומלכלך ובדרך כלל בעסק שאין לו רמת כשרות גבוה מטגן הסופגניות יהיה לרוב בן דוד ישמעאלי או גוי. גם ההיתר השני שמרן הסתמך עליו שם שהעסק בבעלות יהודי והגוי המטגן הוא רק אם הוא פועל, גם הנתון הזה מוטל בספק, ישנם כמה מאפיות מרכזיות המתעסקות עם עוגות בוקר וסופגניות שהן בבעלות ערבית! נכון, שיש עוד כמה צירופי הקלות אבל גם הם נעים סביב אותו ציר.

למשל, דינה של סופגנייה מטוגנת שווה לזאת הנאפית שהרי ישנן דעות שבצק מבושל נידון כבצק אפוי (דעת ר' תם) ובבצק אפוי גדרי ההלכה שונים זה כבר סוגיה של אפיית ישראל ולא בישול ישראל, אך גם כאן כדי להתיר אפייה של גוי חייבים את המינימום הנדרש שיהודי ידליק את האש או ישליך קיסם.

אבל בל נשכח לרגע, שרוב רובם של כדורי הבצק לסופגנייה נעשים או בבית העסק או אצל כל מימי "חפרים" שעולים על טרמפ בעונה הזאת ומייצרים כמויות ענק של כדורי בצק בתנאים שאינם תנאים, ובעזרת השם עוד נדבר כמה בעיות יש בכל מהלך ייצור הכרוך עם קמח, תחשבו מה קורה כשמתווספת למאפיה שכזאת גם ייצור מסיבי של סופגניות וכל הכרוך בהן הוא שמן, סוכר וריבה דביקה, "חגיגה של ממש", ואל תשאלו לאן כל הייצור הזה הולך, והיכן נמצאים שומרי הסף, כצוות המשגיחים והפיקוח, ומשרד הבריאות וחבריהם, כי לשאלה כזאת יש הרבה תשובות שסובבות על חוסר ערנות של הלקוחות אם זה בבדיקת טיב הכשרות, או באופן הכי קל, הם משווקים את התוצרת לכל מיני מכולות וסופרים או פיצוציות שאף אחד לא רוצה או חושב לשאול אותם מהיכן זה הגיע, העיקר שיש סופגנייה שנראית טוב ובמחיר משתלם.

ואם עדיין חשקה נפשכם בסופגנייה, ולאור האמור הגעתם למסקנה שהכי נכון לקנות סופגנייה במאפייה שאופה ומטגנת את הסופגנייה לפניכם אז בוא נמשיך קצת לרכל קצת ממה שעובר בין האוזניים...

העובדה שהרבה מאפיות וקונדיטוריות נאלצות לשכור או לאלתר כל מיני מטגנות ארעיות, אינה סוד, וזאת משום שאינן עוסקות במשך כל שאר ימות השנה בטיגונים, ורק לקראת חנוכה, שלחץ הטיגונים בשמן עמוק מתגבר, הם נאלצים להצטייד למשך שבוע, או אולי כמה שבעות לפני כן, במטגנת שתעשה להם את העבודה ותביא להם פרנסה, המטגנת הארעית הזאת, מוציאה הרבה אנרגיה מנותני הכשרות, גם לאחר שהם הצליחו לברר את ההיסטוריה המפוארת שלה, היכן שימשה בקודש, האם במסעדה חלבית וטיגנה חלומי, או הכינה שנצלים בשריים לסטיקייה השכונתית, או אולי סתם טיגנה כדורי פלאפל, או פיש אנד צ'יפס של דגים...

ובכלל מה הייתה רמת הכשרות באותו מקום, למרום שזה כמעט לא רלוונטי, כי בדרך כלל זה נקנה מסוחרים באזור שוק הכרמל שהם בעצמם לא יודעים מאומה, לשבת ולהכשיר מטגנת זה סיפור לא קל, לפחות יום עבודה, רק לחשוב על כל אותם שכבות מעל גבי שכבות של שומן שרוף שמצטברים בכל דפנות המכשיר, ובעיקר בין גופי החימום, ופעמים רבות גם במקומות שאין יד אדם מגעת, שממש אי אפשר לנקות אותם גם לא לאחר השרייה במסיר שומנים, ואפילו החזק ביותר, כך, שהתמודדות מול הכשרת המטגנת מצריכה ידע רב, וגם כישרון אלתור חזק, ולא תמיד ניתן להכשיר את המטגנת...

אולם אם באמת רוצים לרכל ולחשוף איזשהו סוד המפעיל שוק שחור שלם, זהו דווקא השמן, למשל, באחת מהביקורות בחנות פלאפל, הידועה בניקיון המופתי שלה, ולאחר שבעל העסק השמין מפרגונים כמה הוא נקי והשמן שלו צלול, הוא פתח את סגור ליבו, "אתם יודעים אני עושה את זה לכבוד ה', לא להכשיל, ואפילו..." וכאן הוא נקב בסוג עסק שלא מרפה ממנו ומתחנן לפניו, שימכור לו את השמן המשומש, "מה אכפת לך אתה מחליף כל יום שמן, אצלי השמן מחזיק חודש, תמכור לי את השמן, בשבילי זה יותר מחדש..."

נכון שכאן הצדיק עמד בפיתוי, אבל ישנה תעשייה שלמה ושחורה, שקונה שמן משומש, וממחזרת אותו באמצעות מסננים מיוחדים, ומשם ישר לגלונים, וקשה להכריע מה יותר בעייתי, האם הסכנה של השמן המשומש, או האיסור שהשמן הזה יכול להיות תערובת של שמנים שהיו בשריים עם חלביים, ודגים וכו' וכו'.

ואם נרצה לסיים באווירה ניחוחה שמותירה חשק לאכילת סופגניות, אז נצטרך להמליץ לכם לא להתפתות לקנות סופגניות מכל מאן דהוא, לפחות שזה יהיה מעסק הנושא תעודת כשרות של גוף טוב ואחראי שיודע להתמודד איתם.

בברכת חורף בריא, הרב ישי מלכה