תמר כבוש: נאסר להשתמש בו בכל שימוש ואף לא כמילוי לעוגיות

ישנו מושג הנקרא בגמרא טרימא המוכר לכל מי שלמד מסכת ברכות וראה כיצד הגמרא מסתפקת ומתלבטת בדינו ואף אלו שהתעסקו אי פעם בהלכות הברכות, שאלו את עצמם, מהו אותו הטרימא... נכון, שרבו הדעות כיצד נראה אותו טרימא, ומשכך רבו גם הדעות, מה מברכים עליו, אלא שלפני שאנו באים לברך עליו, כדאי קצת לדעת האם מותר לאכול אותו, ומי הוא אותו הטרימא, והאם בימנו ניתן לצרוך אותו כמוצר כשר ובעיקר מהודר, ולכן כדי להרחיב מעט:

טרימא, הוא בעצם שם של פירות שנטחנו, אבל כשהביאו את הטרימא לדוגמה, הדגימו את זה על תמרים, וגם בימנו ישנם כמה סוגי תמרים טחונים, יש את התמר הכבוש, שאולי לזה נתכוון רש"י בפירשו, "טרימא - הוא דבר הכתוש מעט ואינו מרוסק", ומנגד יש פירוש הרמב"ם שמדובר בתמרים שמעכן "והוציא גרעינין שלהן, ועשאן כמין עיסה", אלא שמסתבר שזה לא ממש הממרח תמרים של ימנו ונסביר:

גידול התמרים בארץ הוא מהמשובחים שיש, ואם היינו זוכים להיות כבני חו"ל, שלהם מייצאים את כל הפירות המשובחים, היינו מבחינים בתמרים הנקראים "בון בון" שגודלם כמעט כגודל אגס וטעמם כ"צפיחית בדבש".

גם המג'הול המיוצא משובח ממה שאנו רגלים לראות, כך שמיד לאחר הגדיד מתחיל מיון התמרים, הנעשה בכמה וכמה שלבים בתחילה מפרידים את התמרים שכבר "בחלו", מאלו שעדיין צריכים לעבור הבחלה מלאכותית, המיון הזה נעשה עוד בתחילת הדרך לאחר ששיטחו את התמרים על מגשי פלסטיק הנמצאים בתוך חממה מניילון הצוברת חום, או באמצעות מאוורים ותנורי חימום המפזרים חום, למשך כמה ימים עד שהפרי מגיע לרמת בוחל הרצויה לשיווק.

לאחר מכן מגיעים התמרים לבתי האריזה ושם הם ממוינים לכמה וכמה דרגות וגם כאן יש את המיון הראשוני הנעשה  מעל גבי מסוע שלצידו עשרות פועלים משני צדדי המסוע שתפקידם לאתר כל תמר נגוע חצוי רקוב מצומק ואו מיובש יתר על המידה, רק לאחר שהתמרים עברו בחינה קפדנית הם נכנסים לתוך מכונת מיון גדולה המצלמת ושוקלת כל תמר ותמר כדי למיין אותו לפי גודלו או מרקמו ולהסיע אותו לעבר אחד מעשרות פתחי היציאה המיועדים לכל תמר באשר הוא.

לאחר שמוינו התמרים, וכל הסוג ג' נותר בצד, מחמת שאינו ראוי לשיווק כתמר... כי בדרך כלל הם יהיו תמרים שהם כבר "צמל", יבשים מדי, וכמות הסוכר  שלהם מגיעה לכ-75% ולכן טעמם נעשה מעט מריר. או שהם פשוט תמרים מרוסקים, חצויים.... ולכן לא נותרת ברירה אלא לשנות להם יעוד, ולשווקם במחיר מעט יותר מפולפל כ"תמר כבוש", כממרח תמרים, ואפילו כסילאן...

התמר הכבוש, בשונה מהמלפפון הכבוש הנכבש במי מלח או חומץ, התמר הכבוש, קיבל את שמו רק בגלל העובדה שהוא נכבש במכבש הלוחץ את התמרים ומרסקם, אלא שאותו הריסוק לא נעשה לגמרי, עדיין ניכרת דמותו הראשונה של התמר, אבל בשיא הדרו, מבלי שידעו שאי פעם התמרים הללו לא נראו כל כך טוב ואפילו היו קן פורה לכל מיני תולעים ומזיקים למינם, חשוב לדעת, שבהליך גידול התמרים יתכן מאד שהעץ עליו גדלים התמרים יהיה נגוע מאד, ולכן ישנם שיטות שפותחו כאן בארץ להעביר את התמרים בכל מיני אידויים, כדי להרחיק את התולעים השורצים סביבם.

אבל גם אם נניח לזה ונחשוב שהתמר המג'הול באופן יחסי נחשב לתמר הכי פחות נגוע, זה דווקא כשהתמר נראה שלם ובריא מבלי שיהיה בו סימני ניקוב, אבל התמרים המוגדרים כסוג ג' ומטה... בפרט שבכל ההליך המיון היו חשופים וצמודים לתמרים ברמה הכי ירודה וודאי יחשבו לכאלה המוגדרים כמוחזקים כנגועים, אלא שלמרות הכל נעשה מהם תמרים כבושים כך כמות שהם מבלי שיבדקו אחד אחד וימיינו את הנגועים שבהם.

 כמעט שלא קיים במציאות תמר כבוש הנושא כשרות של בד"ץ כל שהוא, ויתרה מזו - בכל גוף כשרות המכבד מעט את עצמו נאסר להשתמש בהם בכל שימוש ואף לא כמילוי לעוגיות ה"בעבע" העירקיות.

חשוב להדגיש שמדי פעם נעשים מאמצים כבירים לייצר תמר כבוש ברמת כשרות גבוהה אלא שהייצור הזה קשה מנשוא ומצריך מאמצים עילאיים למצוא את התמרים הכי נבחרים ללא שום סימני נגיעות והמציאות הוכיחה שמתוך עשרות רבות של משטחי תמרים נמצאו רק כמה משטחים בודדים שניתן לייצר מהם את התמר הכבוש.. 

ממרח תמרים, הממרח התמרים, גם נעשה בדרך כלל גם, מאותו סוג תמרים שבהם עושים את התמר הכבוש , אבל בשונה מהם ההליך מעט שונה, וגם כאן ישנם דרגות כשרות שונות, וצערנו רבים וטובים נכשלו בזה...

לאחר שמוינו כל הסוג ג' שבתמרים, הם מובאים למפעל העושה את הממרח תמרים ואת הסילאן, בתחילה עוברים התמרים מכונה השולפת מהם את הגרעינים, ורק לאחר שהתמר נקי מכל גרעין או משהו קשה, הם נכנסים לתוך סירי בישול.

לאחר שהתמרים בושלו עם מים וסוכר, עד כדי כך שהחל קצף לבן לבעבע, מתחילים את שלב המיסוי, ומוצאים מהתמרים את כל הנוזלים, הנוזל שיצא מהתמר נאסף, והוא זה המשמש לסילאן המוכר, כמובן, שרוב ככל הסילאן המיוצר בארץ עובר תוספת של דילול במים והמתקה בסוכר, אבל עדיין הוא רכז המופק מהתמר.

נכון, שכאן אין לנו את בעיית התולעים, מאחר שהסילאן מגיע כנוזל צמיגי העובר סינון, ומשכך, גם אם בעבר היו בתמר אי אלו תולעים הם סוננו מן הנוזל, אך כמובן עדיין מוטלת חובה  של בירור מה כשרות של התמרים עצמם, ואולי הם מהיתר המכירה, מה שהכי מצוי עדיין, וגם הם מהיבול החדש של שנה זו, האם הופרשו מהם התרומות ומעשרות?

לאחר שמיצו את הנוזל מן התמרים, נשארים התמרים המבושלים בפני עצמם, התמרים הללו עוברים טחינה והם נעשים לממרח תמרים.

וכאן מתחילות הבעיות להתעורר, שהרי התמרים הללו הוחזקו כנגועים, וכיצד מותר לטחון אותם עם התולעים שבהם, וגם אם נניח לבעיית ביטול איסור לכתחילה, מפני שננסה להסביר שכוונת המפעל הייתה לייצר ממרח ולא לטחון תולעים, ולכן התולעים בטלות בתערובות ואינם אוסרות אותו, שאגב גם הנתון הזה נתון במחלוקת הפוסקים... הרי שעדין לא נחה דעתו, שהרי מי אמר שהטחינה אכן טחנה וגרסה את התולעת, אולי הטחינה הייתה גסה מאד ואכן, פעמים רבות נמצאו פרפרים שלמים ואף זוחלים בממרח התמרים גם לאחר הטחינה.

אולם כשמדובר בגוף כשרות מהדרין וטוב מאד, גם הממרח תמרים ממוין ועובר בדיקות מדגמיות עמוקות עוד בשלב הראשונים של התמרים לפני הטחינה בכדי לוודאות שהוא לא מוחזק בתולעים, והסחורה נקייה, יתרה מזאת גם ישנה הקפדה שרמת הטחינה תהיה כזאת שמוודא שאכן אם היה ייצור כל שהוא הוא נטחן, ומשנטחן, כלל בידנו שהוא בטל ברוב, אך חשוב להדגיש שלכל גוף כשרות יש את הכללים משלו ומכמה אחוזי התלעה הפרי נאסר ונפסל מלשמש לממרח תמרים.

 אגב, סיפר אחד מהעמיתים, שלא מזמן, לא הייתה לו ברירה אלא שלא לאשר שום תמר יבש לממרח התמרים, ומשכך נאלץ אותו מפעל לייצר את הממרח מתמרים לחים, אבל לא נעים לומר, שלא אצל כולם זה עובד כך...

ולסיום - אם פתחתנו בטרימא, אולי כדאי לסיים בו, שהרי גם לאחר מכבר הדעות, הרי ידוע דעת מרן היביע אומר זצוק"ל שגם פרי שנטחן היטב לא איבד את ברכת העץ שלו, וכפסק השולחן ערוך, אך מנגד דעת פוסקי בני אשכנז שפרי שנטחן היטב ובנוסף גם בושל, מאבד את ברכת העץ, ונהפך לשהכל, ואם כך, מעניין מה תהיה ברכת ממרח התמרים לשיטתם, הרי הוא עבר בישול, וגם טחינה בכלי.