היא לא ביקב: התחלת תהליך הכנת היין וטיב כשרותו

 מסע הגונדולה: ליקב

כעת אנחנו בעיצומה של עונת בציר הענבים, הבציר מתקיים במלא עוזו למרות המגבלות שנגיף הקורונה מציב בעדנו, חייבים להמשיך. בפרט בתקופה כזאת שמכירת מוצרי האלכוהול ברשת השיווק עלו ועלו, וצריכים איזה משקה טבעי שיכניס קצת שמחה ויפיג את הדאגה כפי שהתבטא הגמרא "יין רחנין – מפכח".

בציר הענבים הינה משימה מאד מורכבת שחבל שישנם כאלו שחושבים שאפשר לדלג עליה ולהתחיל את כשרות היין רק ביקב, חששות רבות נערמו סביב אותו בציר, ואף הפוסקים הקדמונים ישבו על המדוכה הזאת, המעניין שגם מרן השולחן ערוך רבינו יוסף קראו זיע"א תיאר בהרחבה את המצב בו חקלאים יהודים מזלזלים בדיני ערלה ומבריכים בכרמיהם גפנים חדשים ומשתמשים בפרותיהם לעשות בזה יין על אף שלא עברו על אותם העצים שנות הערלה ובתוך כדי דברים לימד הבית יוסף זכות על אותם ששותים מהיין הנמכר בשולי הכרם והוא נימק את זה מחמת שני טעמים הראשון שמסתבר שכמות הענבים של הערלה המעורבת בתוך היין כה קטנה עד שהיא בטלה ביחס שיש כנגדה מאתיים, מלבד זה ישנה עוד טענה שאם ניקח בחשבון שענבי הערלה הם קטנים וכחושים, ואז מסתבר שכנראה לא השתמשו בהם לצורך הכנת היין ולכן הוא התיר לשתות את היין הזה על אף שיש עליו חששת כשרות של איסור ערלה.

אולי זאת הסיבה של אותם אלו שלא בודקים מה קורה בתוככי הכרם ומתירים ליקבים עליהם הם אמונים לבצע בציר ענבים בלי שום פיקוח, אולי וכל זה בתקווה שהם אכן מודעים שיש היתר כזה ולא חלילה מסתם זלזול. איך אומרים "אשרי המאמין".

אולי ניתן להם עצה קטנה, כלל לא בטוח שכדאי לכם לפרסם שזה אכן ההיתר,  שם המציאות הייתה שונה בהרבה, מדובר על יין שכבר נעשה ומה דינו, אך ללכת בזדון לבצור מכרם שיש שם נטיעות של ערלה, מי הוא המתיר. אגב לא בטוח שאחוז הנטיעות החדשות הם רק פחות מחצי אחוז יתכן ובכרם יש יותר מחצי אחוז מכלל העצים שנטעו אותם מחדש או עברו טיפול המחייב למנות מחדש את שנות הערלה כך שההיתר של בטל במאתיים לא תקף, מלבד זה שבמציאות הבציר נעשה באופן כוללני, לא בוררים ענבים ולא ממיינים את גודל הענב לפני הדריכה לעשות מהם יין, בפרט כשמדובר בבציר מכני, כך שהסבירות שיעשו יין מכל סוגי גדלי הענבים היא כמעט במאת אחוזים.

אבל זאת רק התחלתה של הסיבה מדוע חייבים בהשגחה צמודה בעת בציר הענבים ונספר לכם מעט כיצד מבצעים את הבציר ולאלו בעיות הוא מביא אבל נקדים במושג אחד.

חכמינו אסרו את היין שנגע בו גוי אולם אם אותו הגוי היה מסוג הגויים שאינן עובדים לעבודה זרה כמו למשל גוי שמגדיר את עצמו כמוסלמי הדין יהיה שאם הוא נגע ביין יהיה אסור לשתות את היין אך יהיה מותר להנאות ממנו, ואם הגוי הינו מאותם אלו שעובדים לעבודה זרה למשל גוי המגדיר את עצמו כנוצרי היין יהיה אסור גם בהנאה – יהיה אסור אפילו למכור אותו לגוי ולהסתחר בו וכדאי להשים דגם מאוד חשוב הגדרת היין לצורך זה אינה יין ממש שכבר שכב כמה שנים, אלא כל מיץ שיצא מענבים אפילו שטרם עבר תסיסה והוא ממש בשלב הראשוני ששלו נחשב ליין,  מבחינת ההלכה ברגע שהיין עבר "המשכה" הוא כבר נחשב ליין אסור המגע גוי, שעת "המשכה", פירושה הפרדה בין החרצנים והזגים (קליפות הענבים) ליין, הנעשית בגת (יקב),וכפי שהדגשנו זה יכול להיות ממש בתחילת הליך עשיית היין, למשל, אם הונחו הענבים שעברו ריסוק במקום העשוי כמדרון, והיין זב למטה, אותו המשקה שזב מן הענבים, כבר נחשב ליין הנאסר במגע הגוי, או לצערנו אפילו  בנגיעת יהודי שאינו שומר שבת בפרסיה. יתרה מכך אם יגע או יתעסק הגוי ביין או אפילו רק בחרצנים והזגים ואותם החרצנים לחים , נאסרו גם  כל החרצנים והזגים מחמת היין.

אחרי שאנחנו בקיאים בנתון הזה ניכס לעובי הקורה - ישנם שתי שיטות לבצור את הענבים מעצי הגפנים, השיטה הידנית והשיטה המכנית.

בשיטה הידנית - הבציר נעשה כימים מקדם בין עצי הגפנים עובר אדם ובוצר את אשכולות הענבים לתוך מיכל גדול (דולב) לאחר שהתמלא המיכל נהג הטרקטור או המלגזה מפנה את המיכל לפינת הכרם.

סביר להניח שתוך כדי בצירת הענבים והנחתם במיכל ענבים רבים נפצעו ומתחילים להפריש את נוזך מיץ הענבים עד כדי כך שישנם יקבים רבים שכבר בשלב הזה שופכים את "הביסופליט" שהוא סוג של חומר המסייע להליך הפקת היין ובשלב הזה הוא ממתן את המיץ שלא יתחיל לתסוס, אולם גם אם בתוך אותו מיכל (דולב) ישנה כמות נכבדת של מיץ מהענבים המעורב עם אשכולות הענבים כל עוד לא בצענו המשכה והפרדה של המיץ אותו המיץ לא נאסר במגע גוי או יהודי המחלל שבת.

לעומת זאת ישנה עוד שיטה בציר מכני - הבציר נעשה באמצעות מכונה בעלת מקלות חבטה, העוברת בין הגפנים ובוצרת מהם את אשכולות הענבים, במציאות ישנם בוצרות מיוחדות וכשננסה לתאר אותם אז זה כמו לספר לכם שיש טרקטור גבוה מאוד הנוסע בתוך השביל שעליו גדלים העצים ויותר נכון על העצים אך מחמת שהוא כה גבוה עצי הגפנים עוברים מתחתיו בין הגלגל הימני לשמאלי, כשהעץ נכנס תחתיו הבוצרת חובטת בגפנים כדי שיפלו לתוך המשטח התחתון של הבוצרת הממוקם בסמוך לאדמה משתי צידי הבוצרת, המשטח הזה הוא בעצם סוג של מסוע שכל הזמן מסיע את האשכולות והענבים לחלק העליון של הבוצרת, בחלק העליון של הבוצר ישנו כמין חלזון המפריד את הענבים לשני צידי הבוצרת כדי שיכנסו לתוך המכילים, כבר בשלבים הללו כל הענבים כבר פוצעים ועוברים סוג הליך ראשוני של הכנת היין, אגב גם במכונה הכי פשוטה שבוצרת אין יד אדם המכוונת שלא יפצעו הענבים ולהפך ברוב הפעמים הענבים נפצעים וזולג מהם משקה, המתעתד להיות יין.

כדאי להדגיש פרט אחד מאוד חשוב, מיכלי הבוצרת אינם גדולים כל כך ותוך כדי סיבוב של כרבע שעה הם כבר מתמלאים ולכן בכל פרק זמן כזה הבוצרת חייבת לשפוך את התכולה לתוך מיכל ההובלה המונח מעל גבי המשאית תובלהלמשאית הזאת קוראים גונדולה והיא בדרך כלל נעה במקביל למכונת הבציר בכל משך שמן הבציר, (משאית שיש לה מיכל ענק פתוח בלי גג,  או עם שלשה מכילים מחולקים, (תלוי בסוג הבור שיש ביקב) או במקרים מסוימים לתוך דולבים שיעדו לכך.

כאן הגענו ללב הבעיה - בשעה שהבוצרת פורקת את הענבים המרוסקים למחצה אין מצב שלא יופרד המשקה מהענבים הפצועות ויחשב "כהמשכה" בין היין לבין הזגין וחרצנים, בפרט שישנה סבירות של כעשרה אחוזים מתוך כל אותם הענבים נהפך ליין על פי ההגדרה הלכתית, ואם אכן כך אנחנו חייבים לחשוש  שבשעה שנהג הבוצרת שופך את הענבים מהבוצרת למיכל או למשאית זה יחשב כהמשכה, ולכן ישנה הקפדה שאת שפיכת הענבים יבצע המשגיח, על אף שיש מקום להקל בזה, כיון שאין כאן כוונה לעשיית יין.

לאחר העמסת התכולה על המשאית, והמשאית נחתמה כדת, עושה המשאית את דרכה ליקב, וגם כאן ממתין לה צוות משגיחים, המורכב מיהודים חרדים, המקפידים שמיד לאחר חנייתה ליד הבור, הם בעצמם יפתחו את פתח הגונדולה , הנראה כמו פתח צד של משאית, בכדי שיישפך כל תכולת הגונדולה לבור, ורק לאחר מכן מפעלים את מנוף המשאית בכדי להטות את הגונדולה לבור, פעולה זו גם נחשבת כהמשכה.

גם במשאיות שיש עליהם שלשה מכילים, ובהם אין הטיה של המיכל לבור, ופעולת השפיכה לבור, נעשית באמצעות מנוף מיוחד המרים את המכלים ושופכם לבור, גם כאן צוות המשגיחים הם בעצם מחבירים את המיכל למנוף, ומבצעים את השפיכה לבור.

יתרה מזו, גם את הורדת הגונדולה ממצב ההטיה, למצב הרגיל, בסיום תהליך השפיכה, מבצעים המשגיחים, בכדי למנוע מצב של מיץ הנשאר על הגונדולה, לאחר ההורקה, וממשיך לטפטף לבור תוך כדי הורדת הגונדולה .

אגב אם נחזור לפתיח שלנו – גם בבציר הידני ישנם בעיות לא פשוטות של המשכה וגם במקרים הכי קלים שהבוצר מניח את הענבים בתוך המיכל (דולב) שהרי בכדי לשפוך את תכולת המיכל למשאית או לבור שביקב צריך להשתמש בסוג של מלגזה שיכולה להרים את המיכל ולהטות אותו כדי שהתכולה תשפך, גם בפועלה הזאת ממיץ הענבים נשפך עוד קודם לשפיכת הענבים ומבחינתו גם זאת נחשב להמשכה המחייבת שנהג המלגזה יהיה מצוות המשגיחים או לפחות יהודי שומר תורה ומצוות.

כמובן שמיותר לציין, שאת הפעולות הנעשות לאחר מכן שהם וודאי נחשבות ל"המשכה", מבצעים אך ורק צוות המשגיחים, כמו הפעלת החילזון, שבתוך הבור, שתפקידו להעביר את הענבים עם המיץ לתוך מכילי נירוסטה גדולים, תוך כדי שהחילזון מפריד בין הזמורות ושדרות הענבים, לענבים, שזה וודאי המשכה אבל על זה ועל הסודות של חבית היין נצטרך להקדיש מאמר בפני עצמו.

ולסיום - חשוב לציין, שישנם פוסקים, וכשריות, שאינם מקפידים שכל הליך שפיכת תכולת הגונדולה יעשה על ידי צוות המשגיחים, משום שקימת הוראה המחייבת לשים בגונדולה חומר מעכב תסיסה, כך שאולי אין בכוונתו שיעשה כעת ליין, מה עוד שכל כוונתו לבצור ולא לעשות יין, גם בתהליך השפיכה מהגונדולה לבור היו שפקפקו אם צריך דווקא שתעשה על ידי יהודי, מכמה סיבות, שאחת מהם קשורה לעובדה שהם אינם מייחסים את המיץ כיין, ולכן נחשבת השפיכה כשפיכת ענבים לגת, שאף שאסור לגוי לעשות כן מחשש שיגע ביין שבגת, כאן הרי לשיטתם מדובר בשלב הראשוני שאין יין לא בענבים ולא בבור.

וזאת מבלי להיכנס לנדון כיצד יש להתייחס אל פעולת לחיצת הכפתור, האם נחשב כמעשה ידי של הגוי או כוחו, או כח כוחו. אבל כאמור בבד"ץ בית יוסף ההקפדה שכל הפעולות הללו יבוצעו על ידי המשגיח בעצמו.