בכל הכוח: אנשים של מטרה אחת? אתם עושים טעות

מגוון מטרות

בכדי לתרגל דחיית סיפוקים, ולאמץ מערכת חשיבה סובלנית ורגועה יותר – מומלץ להימנע מהתמקדות במטרה אחת בחיים. כאשר האדם מאמץ לעצמו מטרה אחת, בה הוא משקיע את כל כולו – הוא יתקשה לשאת אכזבה כאשר לא יצליח בנקודת זמן מסוימת להגשים את המטרה שלו. משום כך, הוא יעשה הכל בכדי להבטיח את ההצלחה המיידית במטרה שהציב לעצמו, ולשם כך הוא יחפש 'קיצורי דרך', ואפילו לפעול בדרכים בלתי ישרות.

לעומת זאת, כאשר תהיינה לאותו אדם מספר מטרות בחיים, רמת הלחץ תרד פלאים. כשלון נקודתי באחת המטרות – לא ימוטט את עולמו הפנימי, משום שעדיין הוא יוכל למצוא בתוכו מקום לאפיקי הצלחה אחרים שיעניקו לו סיפוק. כך, הוא יוכל להרשות לעצמו להתייחס בסובלנות רבה יותר לכל תחום בפני עצמו, ולהשקיע משאבים שיובילו להצלחה – גם אם בשלב מאוחר יותר.

לדוגמה: כאשר המטרה היחידה העומדת לנגד עיניו של האדם הינה להצליח בעבודה, הוא ירגיש שעליו להצליח בכל מחיר, ובאופן מידי. לעומת זאת, כאשר יציב לעצמו שלל מטרות: הצלחה בעבודה, השקעה במשפחה, לימודים, תחביבים, תרומה לקהילה, ועוד – הוא לא יבהל אם לא יצליח להשיג תוצאות מידיות באחד התחומים, משום שתמיד יוכל למצוא סיפוק בתחומים אחרים בהם הוא מוצא סיפוק מידי.

המחיר של 'קיצורי דרך'

יש לזכור כי ל'קיצורי דרך' – ישנו מחיר, והמחיר הזה כבד ביותר. הניסיון לחפש 'קיצורי דרך' – גורם לנו לעיתים קרובות לפעול באופן בלתי אפקטיבי ובלתי יעיל, מה שגורם לכך שבסופו של דבר, לא זו בלבד שהדרך אינה מתקצרת – אלא להיפך: היא מתארכת משמעותית...

אולם גרוע מכך: אדם שחותר לתוצאות מיידיות, ואינו מסוגל להשקיע כעת לטובת העתיד הרחוק יותר – עלול למצוא את עצמו בעתיד עם עגלה ריקה. אילו היה משקיע מעט בעבר, לטובת עתיד טוב יותר – הוא היה יכול כעת לקצור את פירות עמלו, אולם מאחר והוא לא השכיל להשקיע השקעה לטווח ארוך – הרי שכעת הוא מוצא את עצמו מול שוקת שבורה, כאשר לא פעם מדובר על החמצה בלתי הפיכה.

את החיים עלינו לראות כ'מסע' ארוך, שיש בו עליות וגם מורדות. כל עוד נמצאים בתנועה, במצב של התקדמות מתמדת – הרי שבסופו של דבר נגיע אל היעד. אולם אם נעצור, נסטה מהדרך, ונניח את המושכות – אנו נמשיך לדשדש לנצח באותו מקום שבו אנו נמצאים כיום.

נכון. לפעמים אנו מתקדמים שני צעדים, וחוזרים צעד אחד לאחור, אל ההרגלים הישנים שלנו. אולם אם נמשיך כך במשך תקופה ארוכה, להתקדם שני צעדים ולסגת צעד אחד, שוב ושוב – בסופו של דבר נוכל להביט לאחור, ולהתרשם מכברת הדרך הארוכה שעברנו.

למעשה, זו הדרך היחידה בה ניתן להתקדם כאשר מדובר על המימד הרגשי והנפשי. אין לזלזל בהתקדמות גם אם בעקבותיה מגיעה נסיגה, משום שאין למעשה כל דרך אחרת להתקדמות! 'סבלנות' – זו התכונה היחידה שתאפשר לנו לצלוח את המסע הזה בשלום ולהגיע אל היעדים אותם אנו מציבים לעצמנו, וכבר לימדונו רבותינו (תמיד ל"ב, ע"א) כי "איזהו חכם? הרואה את הנולד!".

חלק ראשון: נוטים לסטות מהיעד שלכם? הרב אייל אונגר מחזיר אותנו למסלול