יש סימפטומים שמשמרים את הדיכאון שלכם: הרב אונגר

האדם הסובל מדיכאון – אינו מצליח להאמין שמשהו עשוי להשתנות לטובה. הוא משוכנע לחלוטין שלעולם הוא כבר לא ירגיש טוב, ומשום כך – הוא מאבד את הטעם בחייו, מה שגורם לו לעשות פחות, לתפקד פחות, לנסות פחות ולהימנע מכל יוזמה שהיא – הנתפסת בעיניו כמיותרת.

מיותר לציין, כי חוסר העשייה – אינו תורם לשיפור המצב. אדרבה, ההיפך הוא הנכון: כאשר האדם נמנע מעשיה מתוך חוסר אמון ביכולתו לשפר את איכות חייו, הוא למעשה מקבע את המצב השלילי בו הוא נמצא. הוא נעשה יותר ויותר מדוכדך, עד שחוסר ההצלחה נהפך לחלק בלתי נפרד מתפיסת הזהות העצמית שלו. הוא תופס את עצמו כ'לא יוצלח', כחסר ערך, והדבר מקבל גם ביטוי חיצוני: נוכל לראות אותו צועד בקצב איטי – שהרי 'אין לו לאן למהר', בראש מורכן – לא מתוך עודף ענוה אלא מתוך עודף ייאוש, הוא מדבר לאט, והשדר שהוא מעביר לסביבה הינו, שהחיים כבדים עליו.

למעשה, ככל שהאדם עושה פחות – הוא מרגיש מדוכא יותר, מה שגורם לו לעשות פחות, וחוזר חלילה. האדם עלול למצוא את עצמו במעגל קסמים, במלכודת, ובמערבולת רגשית הגורמת לו לשקוע יותר ויותר בתהומות של ייאוש. מדובר בכדור שלג, שהולך וגדל, תוך שהוא מחמיר את תחושת הדיכאון ואת הסימפטומים הכרוכים בה.

לכן, לא תמיד יהיה זה נכון לחפש את הבעיה בעבר. במקרים רבים, הניסיון לטפל בעבר – הינו דווקא בעוכריו של האדם, מכיוון שהוא מביא אותו לידי תחושה שלא רק ההווה אינו טוב – אלא שגם העבר היה שלילי. התמקדות במערכת היחסים שבין העבר והעתיד – עלולה לבסס את ההנחה המוטעית, כביכול העבר המוגבל – מצמצם את היכולת לפרוץ אל עתיד חדש!

לכן, לפעמים עדיף לטפל ב'סימפטומים', כלומר: בהשלכות שהיו לאירוע המכונן שגרם לאותו אדם לשקוע בדיכאון, שכן הסימפטומים הללו משמרים את הדיכאון ומקבעים אותו.

אם האדם יצליח להתמודד עם הסימפטומים ולהתחיל ליזום ולפעול, למרות התחושות הכבדות שמושכות אותו מטה מטה – בהחלט יתכן שיהיה זה צעד ראשון ומשמעותי בדרך ליציאה מהמעגל השלילי אליו הוא נקלע.

לדוגמה: אדם שקע בדיכאון לאחר שפוטר ממקום עבודתו. לא תמיד יהיה זה נכון לעבד את המקרה המסוים הזה, שכן במבט רחב יותר על המכלול – מדובר רק בטריגר שגרם לתגובת שרשרת. בעקבות הפיטורין אותו אדם הפסיק לחפש עבודה – מתוך חוסר אמון ביכולתו להחזיק מעמד בעבודה, בעקבות כך – הוא הפסיק לצאת מהבית ולבוא בין הבריות, בעקבות כך הוא איבד את הערך העצמי שלו, וההתדרדרות עוד המשיכה הלאה והלאה...

לכן, בהחלט יתכן, שהדרך הנכונה להתמודד עם הבעיה תהיה באמצעות התמקדות בסימפטומים: ללמד את אותו אדם להתחיל ליזום, לחפש לעצמו עבודה אחרת – מתוך הבנה שעצם החיפוש מהווה צעד משמעותי כשלעצמו מבלי תלות בתוצאותיו, לצאת לאירועים חברתיים ומשפחתיים, וכך – אחרי המעשים ימשכו הלבבות, והוא יסגל לעצמו בחזרה את תחושת הערך העצמי שתצמיח אותו ותאפשר לו לראות עתיד בהיר יותר מההווה הקודר שהוא חווה כעת.

זה לא יקרה ברגע אחד, ולא בבת אחת. אולם אם האדם יצליח לקבוע לעצמו זמן, פעמיים ביום לדוגמה, שבו הוא מבצע פעילות כלשהי מבלי להתייחס לתוצאותיה ומבלי להעניק משקל לתחושה שליוותה אותו – הוא יגלה אחרי פרק זמן מסוים שלפעמים הפעילות הזו הייתה נחמדה, לפעמים היא הייתה ניטרלית, ולפעמים היא הייתה בלתי נעימה. בסופו של מאזן, זה בסדר גמור. השאיפה אינה לכך שהפעילות שאנו עושים תהיה תמיד מהנה ומספקת... הדבר שחשוב הינו עצם המגמה והתנועה קדימה!

הקושי של האדם שנמצא במצב רוח מדוכדך, לפעול וליצור – נובע לעיתים קרובות מכך שהוא אינו מאמין שיכולה להיות התקדמות בחייו. ברגע בו הוא יגלה, שאמנם לא כל פעילות מותירה חותם חיובית, אולם כל פעילות הינה בעלת פוטנציאל להוות חוויה חיובית שכזו – הרי שהוא כבר עשה צעד משמעותי בדרך לחיים פעילים ומספקים יותר.