אתם "זורמים"? כך משנים דפוסי מחשבה בכל הקשור לרגש

לא פעם אנחנו נוטים "לזרום" עם הלך הרוח ועם הרגשות שלו וכך נוצר מצב שאט אט אנחנו מתחילים להאמין למה שאנחנו מרגישים ולמה שאנחנו אומרים ומספרים לעצמנו על התחושות שלנו. כך אנחנו מוצאים את עצמנו חיים במסגרת שלנו, בסביבה הקרובה ומשתלבים בחברה.

אך האם עצרנו פעם לבדוק מהיכן נובעים כל הרגשות שלנו? האם רגשות האדם מגיעים ממקום טהור כל כך? לא בטוח. הרגשות של האדם הם לא פעם תוצאה של כל החוויות והפרשנויות שהוא נתן לחוויות שהוא חווה במהלך החיים ובעבר, ועל בסיס זה האדם חושב שהוא כה אותנטי, חכם ומחובר לעצמו ולרגשות שלו. הוא פועל על פי הרגשות שלו.

אם נבחן זאת היטב, כשמדובר על תחושת פחד למשל. לאדם יש פחדים מסיבה פשוטה, שביקרו אותו כשהוא היה קטן, ואז הוא פירש את המצב על פי ראות עיניו, הוא קיבל תחושה שהוא רע ולכן הוא חייב להוכיח לעצמו ולסביבה שהוא חייב להיות טוב תמיד, מכיוון שאם הוא מקבל ביקורת, זה אומר שהוא לא טוב, ולכן הוא חייב לברוח מההרגשה הרעה הזו.

וכך האדם מגיע לגיל מבוגר יותר ומוצא פתאום שהוא נמנע מליצור קשר עם בני אדם, כי הוא רוצה להיות נאמן לתחושות שלו שהבדידות שהוא חווה זה דבר טוב, וכל זאת רק על מנת להתרחק מביקורת, שתגרום לו גם ללא מעט שיפוטיות כלפי עצמו.

ומי קבע שביקורת זה דבר כל כך רע ואי אפשר להתמודד איתה? התחושה והתפיסה הזו נובעת מגיל צעיר, כאשר האדם פיתח לעצמו מסקנה להרגשה שלו, ועד היום הוא עם אותה התחושה.

העוצמה והחכמה האמיתית היא לא להתעלם מהרגשות, אבל גם להיות אדם שמשתמש בשכל שלו ובמערכת החשיבה. אדם שאיננו משועבד לרגשות שלו, אבל גם מאוזן ובודק האם תחושת הפחד יעילה, והאם היא משרתת או לא משרתת, וכך בהדרגתיות להתגבר על הרגש עד לנקודת האיזון המתאימה, בין הרגש לבין המציאות המשתפרת והצומחת של האדם.

העניין הוא לא איך משנים, אלא האם אנחנו פתוחים לכתחילה לשנות את התפיסות ואת והלך המחשבה בחייו. אדם צריך להיות מחובר לרגש שלו ולקבל אותו, אך לצד זאת לדעת שהרגש הוא לא תמיד יעיל, ולשאול את עצמו האם הוא מוכן לצאת מאזור הנוחות של הרגש שהוא מרגיש ורגיל אליו, על מנת להגיע למקום חדש בהדרגתיות. משם אפשר גם לצמוח לאט לאט ולהגיע לשמחה פנימית אמיתית. בהצלחה.