"ואם כולם יקפצו מהגג, גם אתה תקפוץ?"

השליחות בראי הפרשה - פרשת משפטים

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", מצווה הקב"ה את משה. הציווי התמים "מקפיץ" את עם ישראל לעולם אחר. אם במעמד הר סיני ריחף באוויר ריח השחרור מעול העבדות במצרים, עכשיו מתברר להם שוב: מסכת החוקים, שבין השאר דנה גם בדין עבד עברי, פוגשת אותם שוב.

פרשת משפטים יורדת לעובי הקורה ומתמודדת מול המציאות הכואבת: מי שהחליט לגנוב, יימכר לעבד. בן שקילל את אביו ואמו - ייענש. העיתוי, רגע אחרי המעמד הנשגב ביותר אי פעם שחווה העם היהודי, פסגת קרבת האלוקים - מתמיה. פתאום מתברר שהקב"ה גם מעניש את מי שסוטה מן הדרך. לצד הטוב שבקיום המצוות, התורה גם מדברת התמודדות, על נפילות ועל קשיים בקיום רצון הבורא.

ובין כל הדינים והמשפטים ישנו ציווי אחד, יחיד ומיוחד, שמורה לעם ישראל איך מתנהגים במצבי ספק:

כשהאדם תוהה לעצמו אם להתאים את עצמו לסביבה או לעשות את מה שעולה על רוחו, כיצד ינהג? לתורה יש תשובה עבורנו. "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת".

רש"י הקדוש תמה מדוע המילה "רבים" חוזרת על עצמה פעמיים באותו משפט. והוא מפרש כך: "אם ראית רשעים מטין משפט לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם".

בעצם רש"י מסביר שהקב"ה חשש שתיווצר "תקלה": מה יהיה אם הרוב הוא טועה, גם אז עליי לנהוג כמותו? פה בא הכתוב ללמדנו כי גם אם רבים הם הרשעים, "לך, היהודי, אין שום דרך משותפת איתם".

"מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת ה' שניהם", אומר שלמה המלך. והחידוש העצום שלו הוא שאם אדם מבחין במעשה שערורייתי כלשהו שבו הוא חייב להגיב. להביע דעה בעלמא, לענות בתקיפות, אולי בכלל לעשות פעולת מחאה אקטיבית, הוא בכל זאת בוחר לחשוב: "למה לי?", ובמקום דרכי הפעולה שהציע בנטייתו הראשונית הוא בוחר סתם לשתוק - זה ממש, אבל ממש, לא רצון ה'. גם אם הרוב חושב אחרת.

טבע כמו טבע, אנחנו רוצים להידבק בסביבה. כך הוא טבעו של האדם. הרצון שמוטבע בנו הוא ללכת אחרי הרוב. אולי זו התחושה של ה"ביחד" שמסמא את עינינו, אולי החמימות, אולי בכלל המחשבה שעדיף להיות עם הרוב הטועה, מאשר להיות הבודד והמנוכר ששוחה נגד הזרם.

אחד הקשיים שלנו כבני אדם הוא להיות שונים. אנחנו מוכנים להגמיש את העקרונות, האמונות והערכים עליהם גדלנו, העיקר לא להיות יוצא דופן. לכן באה התורה ומזהירה אותנו שלא לעבוד "על אוטומט". התורה מבקשת שלא ניישר קו עם כל מה ש"הרוב אומר" רק כי "הם הרוב", ורק כי זה נוח לנו.

נכון שהרבה פעמים קל יותר לשחות עם הזרם. יחד עם זאת, אסור לנו לאבד את הייחוד שלנו, את העצמאות שלנו ואת הערכים שלנו. אסור לנו להניח בצד את הדברים עליהם חונכנו או את המחשבות ותפיסות העולם שלנו - רק מפני שרבים לא חושבים כמונו. אל לנו להסס לומר את מה שיש לנו - גם אם אנחנו במיעוט.

יהי רצון שהמוסר החשוב יהיה להצלחת החיילים, להשבת החטופים בריאים ושלמים, לרפואת כל החולים, לעילוי נשמת כל הנרצחים והנופלים וכן לגאולה השלימה. 

לכל שאלה אני כאן

rikid1995@gmail.com