הדרך להימנע מביקורת

חיזוק באמונה אם נאמין כי הזיווג משמים וכי קיבלנו את הבעל המתאים לנו ביותר למילוי תפקידינו בעולם, נבין שגם החסרונות שלו נועדו לעזור לנו להשלים את תיקוננו. משום כך אין טעם לבקר את הבעל על החיסרון, אלא אף להודות על שיש בו חיסרון זה. כאשר נאמין בכך במוחש, נוכל להיבנות מן החסרונות דווקא וממילא לא יהיה מקום לביקורת. גמישות גמישות תסייע לנו לבוא לקראת גם בדברים שאיננו רגילות אליהם. חכמינו ז"ל לימדונו: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז" (תענית כ א). הגמישות של הקנה אינה חולשה. להפך – היא החוזק שלו. בשל הקשיחות של הארז, רוח חזקה עלולה לשבור אותו, אך הקנה הגמיש מתכופף לכיוון שאליו מכופפת אותו הרוח, ומיד אחר כך שב וזוקף קומתו. הרב שמחה כהן שליט"א מביא את דברי רבי יצחק הוטנר זצ"ל, שאף על פי שבדרך כלל כפיפות וניצחון סותרים זה את זה, מכל מקום לפעמים דווקא כוח ההתכופפות הוא כוח הניצחון.

כי כוח ההתכופפות של הקנה, משמש לבעליו תקיפות בלבוש חלישות (ע פחד יצחק חנוכה עמ נו). לא כל דבר זניח צריך להיות עקרוני אצלנו, לא על כל דבר יש לבקר. להפך, נתגמש, נחליק את הדברים ולא נעשה עסק מכל דבר פעוט. כך נימנע מן הביקורת ונגיע לחיים מתוך קירוב לבבות. שחרור הדחף להתאים את העולם אלינו יעניק לנו חיים שלווים ומאושרים. היא ידעה שזה מה שיקרה. מין חוק מרפי המגשים את עצמו... ברגע שסיימה לנגב את הרצפה שקרצפה בעמל, נשמעה דפיקה קצרה מכיוון הדלת, ולאחר מכן – חריקת הדלת על צירה וקול צעדיו על הרצפות.שולמית ידעה שנעליו מלאות בוץ, אך היא לא התרעמה. ניגבתי פעמיים, אנגב בשלישית, היא אמרה לעצמה, ולבעלה, שלפתע פתאום קלט את הטעות ומיהר לשוב אל מפתן הדלת ולנגב את נעליו. שולמית יכלה, כמובן, להגיב כמו נשים רבות אחרות: למה עוברים כשאני מנגבת? אתם לא רואים שעדיין לא יבש לגמרי? ובשביל מה יש שטיח מחוץ לכניסה?! אבל היא העדיפה להתגמש, להעביר על מידותיה ולהעביר פעם נוספת את המטלית על הרצפה. הרווח כולו שלה, למען בריאות נפשה ולשיפור בקשר. חוסר גמישות, לעומת זאת, היה עלול לגרום לריחוק ולכעסים מיותרים. לקפוץ למים אם הביקורת השתלטה על האווירה בביתנו, והחלטנו שיש לשפר את המצב, לא נחכה שהוא יתחיל. נהיה הגוררות ולא הנגררות. הלל הזקן מלמד אותנו: "אם אין אני לי, מי לי" (אבות א יד). עוד אמר הלל: "אם אני כאן – הכל כאן, ואם איני כאן – מי כאן?!" (סוכה נג א). מובן שאין אלו דברי גאווה אלא הכרה בערך העצמי, אך מעבר לכך ביארו בעלי המוסר על יסוד דבריו של הלל: אם אני כאן – אם אני מחליט שאני משנה ומשתפר, הרי הכל כאן – הכול ישתנה. לעומת זאת, "אם איני כאן" – אם נמתין שהזולת יתחיל להשתפר, "מי כאן?" שום דבר לא יזוז ולא ישתנה, כאילו אין כאן איש.

לעתים, בסיום הרצאות שלי על זוגיות במסגרת סמינר ערכים, אני רואה זוגות שיוצאים ואומרים זה לזו "שמעת את ההרצאה? עכשיו את\ה צריכ\ה להשתנות". כלומר, הם ממשיכים לגלגל את הכדור ביניהם, ולא בוחנים את עצמם לפני הכל. "לא צדקת בדברייך אתמול. הדברים שאמרת לאחותך בטלפון הוצאו לגמרי מהקשרם, דמיון ומציאות שימשו בהם בערבוביה"."ואתה טעית בכתובת כשביקשת ממני שארד למכולת בזמן לגמרי לא מתאים"."באוכל שבישלת חסר מלח, ואולי שכחת שיש בעולם עוד כמה תבלינים. למה האוכל בבית הזה תפל כל כך?""גם המשפטים שאתה אומר תפלים לטעמי". משפטי המחץ המשיכו למלא את האוויר ואת האווירה, מכלים כל חלקה טובה. הם חנקו והקשו את הנשימה אבל איש לא נטל יוזמה להפסיק את המצב העגום. באחד הימים הרגישה מירה כי השינוי מוכרח להתרחש. הבית כולו צמא לשינוי, אי אפשר להמשיך כך. מישהו חייב להפסיק את המחול חסר החן הזה, והמישהו הזה יהיה, הפעם, היא עצמה. למחרת: "לתבשיל הזה יש טעם של כורכום. לא התכוונתי שתרוקני לתבשיל אחד את כל התבלינים שבארון, ובכלל כורכום אינו לטעמי". היא הוציאה פנקס ועט ואמרה בניחותא: "אני שמחה שאתה מפרט איזה תבלין אינו ערב לחכך. ארשום לפניי אילו תבלינים אתה מעדיף וגם את הכמות המדויקת, ומהיום והלאה אשתדל להתאים את התיבול לטעמך". לשמע תגובתה הרגועה הוא הופתע, התבלבל ומיהר לתקן את הרושם: "לא הכללתי. בדרך כלל האוכל שאת מבשלת טעים ומתובל כראוי. רק אתמול הייתה התקלה עם המלח, ומשום מה כורכום אינו חביב עלי". היא הביטה בו בעיניים מופתעות. מעולם לא החמיא לה על האוכל שהיא מכינה. היא שכחה שהיא הייתה היוזמת, ששינוי כללי הריקוד נזקף לזכותה. לא פעם אחד מבני הזוג נותן ביקורת כי משהו חסר בקשר. לפעמים מספיק שהאמיץ מבין השניים יביע נכונות ויתחיל בשינוי - והכל ישתנה.

תשומת לב ביקורת, למרות כל חסרונותיה היא בגדר תשומת לב. בעל וילדים שאינם מקבלים תשומת לב חיובית, מעדיפים לעתים למשוך אליהם ביקורת כדי להשיג תשומת לב כלשהי. משום כך, אם תרווי את צימאונם זה, ותעניקי להם תשומת לב חיובית ברוחב לב, הם לא ינסו לקבל תשומת לב שלילית על ידי התנהגות מעוררת ביקורת. הפכי חיסרון ליתרון בכל דבר אפשר למצוא יתרונות, גם באופי שמרגיז אותך מאוד ומעורר אותך לביקורת. אם תגלי את החיוב שבדבר, ממילא תימנעי מן הביקורת עליו. לדוגמה: אם בעלך אטי לטעמך, הוא בוודאי גם סבלני וארך אפיים. בקשי אפוא ממנו להשתמש בתכונותיו אלו ללימוד עם ילדכם המתקשה; לחלופין, אם בנך מלא מרץ וכוחות, גייסי אותו לשטיפת הרצפות במים, לעבודה בגינה או לארגון חברת תהילים, במקום לנזוף בו שוב ושוב על שהוא אינו נח אף דקה אחת. נחוצה מחשבה כדי להוציא מתוק ממר, אך הרווח שיפיקו כל הנוגעים בדבר כדאי בהחלט. את השיטה הזאת למדנו מיעקב אבינו. כאשר הוא הוכיח את שמעון, אמר לו: "אחלקם ביעקב, ואפיצם בישראל" (בראשית מט ז), ומפרש רש"י: "אין לך עניים, ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים". אמנם נמהרותם של שמעון ולוי הביאה אותם להריגת אנשי שכם, אך יעקב אביהם ראה כי נמהרות זו דווקא עשויה לשמש את בני שמעון בחינוך ילדי ישראל. הוא ראה במעשה גם מסירות נפש וקנאות, ועל כן בירכו שיזכה להפנות את כוחותיו אלו למשימה החיובית של חינוך הבנים. סיפרה לי אישה מלאת מרץ, שעדינותו של בעלה הפריעה לה, אך היא החליטה לראות בה את הצדדים החיוביים.

בחכמה רבה היא כיוונה אותו ללימוד הלכות ממונות, כי ידעה שיישוב הדעת הוא תכונה חשובה לדיין, שהרי עליו לפסוק במתינות ולא בפזיזות. הבעל אכן הצליח בלימודיו ונעשה לאחד הדיינים החשובים בעולם. אישה אחרת, שבעלה פצצת מרץ, אמרה לי: "נכון שלפעמים הוא מתפרץ, אבל הוא גם מצחיק אותנו כל כך. הוא משמח אותי ואת הילדים, לוקח אותם לטיולים מעניינים, מספר להם סיפורים ולעולם אינו מתעייף". נזכור כי הדבר תלוי בנו. אם נבחר להתבונן במעלות נמצא אותן בקלות והביקורת שלנו תפחת. מתוך ספרה של הרבנית אסתר טולידאנו, "שבילי השלום \ כרך א"