להלחיץ את הלחוץ. מה עושים בזמני לחץ?

מה עושים בזמני לחץ?

הרב אייל אונגר משיב: דבר ראשון כאשר מרגישים לחץ וחוסר שליטה, החזרת העוצמה ותחושת המסוגלת תלויה בכך שאנו מתמקדים "בעיקר" בעשייה שלנו, במה שבידיים שלנו.

דבר נוסף, לחץ לא מגיע מכל המטלות שיש לנו אלא מהדמיונות שיש לנו - שלא נצליח להסתדר עם כל המטלות. כלל חשוב: אם נדע שאנו לא צריכים לעשות את כל המטלות היום, לא לגמור הכל במיידי, ואפשר לחלק את המטלות ל"תשלומים", יהיה לנו הרבה יותר קל להכיל את מורכבות המטלות.

נקודה נוספת, אנו נחזק את האמונה בהקב''ה שהוא מאמין בנו, ואם הגענו למצב של "לחץ" זה לא אומר שאי אפשר להצליח, אלא זה אומר שאנו עדיין לא מכירים את "האדם המוצלח שבתוכנו" שהוא כן יכול להצליח, אנו לא מכירים את עצמנו, אנו רק מכירים את מי שהיינו בעבר, אבל לא מי שאנו מסוגלים להיות בהווה ובעתיד!

האתגרים החדשים מותחים אותנו ועוזרים לנו לגלות מי אנו יכולים להיות.

חשוב לזכור את דברי המשנה באבות, "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני", אני אחראי לעשות אך התוצאה לא בידיים שלי, זה האיזון בין אחריות לעשייה לבין הרפייה מתוצאה.

נקודה נוספת, להתמקד בהווה, להתמקד מה אני אמור ויכול לעשות, לא לבזבז זמן, מרץ ואנרגיה על "עתיד" מה יהיה, במקום לשאול "מה יהיה?", נשאל "מה עושים בהווה?"

חשוב שהאדם יהיה אחראי למעשים שלו, אך מצד שני שלא ינבע מעודף רגשות אשמה, תסכול ואכזבה.

נקודה נוספת, פעמים סובל האדם מעודף תסכול בגלל שיש לו "עומס בראש ועומס מול העיניים" -  הפתרון הוא לסדר, לסדר את המחשבות, לסדר את הרהיטים, לסדר את התפקוד ואת העשייה.

וגם - להעניק לתת למשהו אחר, טוב עין הוא יבורך, להעניק, לתת, לפרגן, לעודד ולחזק.

העיסוק של האדם ב"מעבר" למחשבות שלו על הבעיות שלו, מוסיף לאדם מצב רוח וגם כמובן ברכה משמיים.

חשוב שהאדם לא ישווה את עצמו לאנשים אחרים, פעמים רבות האדם משווה את עצמו לאחרים, נדמה לו שהוא לא בסדר. אבל העבודה שלנו היא רק להשוות את עצמנו על בסיס מי שהיינו אתמול לא יותר.