איך לבנות חוסן אישי ולהפסיק לחכות שהחיים יסתדרו?

איך נפסיק להיות מושפעים מאירועי החיים ונבנה חוסן אישי?

שואלים אדם:
"מתי תחליט להתקדם?", "מתי תבחר להשתפר?", "מתי תעשה שינוי?"

והוא משיב:
"כשהכול יסתדר..."
"כשהמצב ישתנה..."
"כשהרכב יגיע, כשהבית יהיה מוכן, כשהכסף יזרום..."
"כשהשלום בית ישתפר..."

לא!
אסור לחכות ל"כשה..." כדי לתפקד.

צריך להתחיל היום.
וכשמתחילים – זה "מעתה ועד עולם".
אם לא נתחיל היום, כנראה ששום דבר לא יקרה.

אין תירוץ בעולם חזק יותר מכוח הבחירה של האדם.
היום – אפשר להתחיל להשתנות!

תמיד אפשר להשתפר, אפילו קצת.
גם בתקופות קשות, גם ברגעים מאתגרים.
אפשר להתקדם כל יום – בלימוד, במידות טובות, בעשייה.

האדם לא חי לנצח.
לכולם יש תקופות קשות.
אבל כשאדם מתמקד רק ב"הישרדות" של הגוף – באכילה, בשינה, ובעוד תירוצים על "תקופה קשה" – הוא מאבד זמן יקר, זמן לחיות באמת.

ותמיד יש משהו:
פעם תקופה קשה,
פעם חתונה,
פעם שמחה,
פעם כאב,
פעם חגים...

אז למתי נחכה?

כוח הבחירה – הוא המפתח.
האדם לא שולט במציאות החיצונית, כי היא משתנה תמיד.
אבל הוא כן שולט בבחירה שלו איך להגיב ואיך ליזום בתוך מצבי החיים המשתנים.

כמו שריר שאפשר לפתח, גם יכולת הבחירה מתחזקת עם אימון:

• לבחור להתרכז.
• לשלוט על המחשבות.
• לשלוט על המילים.

כל רגע אדם יודע מה הוא יכול לעשות כדי להתקדם, אפילו באחוז אחד, בשיפור האישיות שלו.
כל יום הוא הזדמנות להתקדם.

הבחירה היא שלו.
זו האפשרות שלו, התפקיד שלו, החובה שלו – וגם הזכות שלו.
זו הדרך למימוש עצמי, לייעוד אמיתי.

כל אדם יודע – אם רק ירצה – אילו פעולות יקדמו אותו קדימה.
"לא המדרש עיקר אלא המעשה" – לא הדיבורים, לא הניתוחים האינסופיים, אלא העשייה.
יש מי שמדבר הרבה ועושה מעט, כי כל האנרגיה מתבזבזת על דיבורים במקום לממש מעשים.

חוסן אישי נבנה מתוך יציבות פנימית.
אי אפשר שכל "מכה קטנה בכנף" תוריד אותנו.
כשאדם לא מעריך את עצמו מספיק, הוא הופך להיות תלוי:

• בעבודה שלו,
• בשלום בית,
• בחברים,
• בבריאות...

ואז, כל קושי קטן זורק אותו לנפילה.

הבעיה היא לא התקופות הקשות.
הבעיה היא יסוד פנימי רעוע.
הפתרון?
הערכה עצמית בריאה, יציבות פנימית, ובחירה מודעת לקום ולהתקדם – כל יום מחדש.