נחתך באצבע – והתעורר בלי ידיים ורגליים: "החיים שלי נגמרו ברגע אחד"

זה התחיל מחתך קטן באצבע – כזה שכל אחד מאיתנו היה מנקה עם מים וסבון וממשיך הלאה. אבל אצל גאורג וינטרלינג, בן 40 מגרמניה, אותו פצע תמים הפך לסיוט שילווה אותו כל החיים. היום, אחרי שנפרד מכל ארבעת הגפיים שלו, הוא אומר: "לא היה לי מושג מה זה אלח דם – רק עכשיו אני מבין כמה זה מסוכן".

זה קרה במרתף הבית שלו. גאורג ניפח מזרן אוויר ישן, כזה ששוכב שנים, ופתאום – חתך באצבע המורה. לא משהו יוצא דופן. "חשבתי שזה כלום. מי בכלל מתייחס לחתך כזה?", הוא משחזר. הוא המשיך הלאה. יום אחרי זה הופיעה שלפוחית. גם אז, לא התרגש. פנה לרופא, אפילו לשניים – שניהם הרגיעו אותו ושחררו אותו לביתו.

אבל בתוך ימים, גאורג התחיל להרגיש שמשהו לא בסדר. תחילה חולשה, אחר כך קושי בנשימה. הוא הובהל לבית החולים – ושם, הבשורה נפלה עליו כמו רעם ביום בהיר: אלח דם. מילה שהוא בכלל לא הכיר. "לא הבנתי על מה הם מדברים. הייתי בטוח שזה עוד משהו שיעבור", הוא אומר.

אבל זה לא עבר. להפך. המצב החמיר. הרופאים הבינו שהוא בסכנת חיים. הגוף שלו נכנס למה שנקרא "שוק ספטי" – תגובה קיצונית לזיהום, שגורמת לקריסת מערכות. ככל הנראה, הזיהום נגרם מהמזרן הישן, שהיה מזוהם בלשלשת עכברים. הזיהום חדר לדם, הגוף התחיל להילחם – אבל יצא משליטה.

כדי להציל אותו, הרופאים קיבלו החלטה קשה: להזרים חמצן בעיקר לאיברים החיוניים – ללב, לריאות, לכליות. המשמעות? הגפיים נותרו ללא אספקת דם. כמה ימים אחר כך, לא הייתה ברירה – הם נאלצו לקטוע את שתי הידיים ושתי הרגליים.

"כשקמתי והבנתי מה קרה, הייתי בהלם. בכיתי המון. הרגשתי שהחיים שלי נגמרו", משתף גאורג. אבל היום, הוא כבר במקום אחר. הוא עבר שיקום ארוך, לומד מחדש איך לבצע פעולות בסיסיות – להחזיק כוס, להתלבש, אפילו ללכת עם פרוטזות. "זה לא קל. יש ימים שאני נשבר. אבל אני חי. זה מה שחשוב", הוא אומר.

גאורג גם הפך לשליח ציבור בנושא הזה. "אם יש משהו שלמדתי מכל זה, זה שאסור לזלזל בשום דבר. אפילו חתך קטן יכול להיות מסוכן. אם יש ספק – תבדקו. זה יכול להציל חיים".

בבית החולים שבו טופל אומרים שרבים מגיעים מאוחר מדי עם אלח דם. "אנשים לא מבינים שזה מצב שיכול להרוג בתוך שעות. תסמינים כמו חום גבוה, דופק מהיר, בלבול, נשימה כבדה – כל אלה חייבים להדליק נורה אדומה", מסביר אחד הרופאים.

וגאורג מסכם את זה הכי טוב: "החיים שלי השתנו לגמרי – אבל אני פה. וזה כל מה שחשוב".

אז פעם הבאה שאתם נפצעים, גם אם זה נראה לכם שטותי – תזכרו את הסיפור של גאורג. לפעמים, החיים תלויים בדיוק ברגעים הקטנים האלה.