סוכר צריך כשרות מיוחדת לפסח?

שאלת כשרות הסוכר לפסח מעסיקה את הציבור מדי שנה, ולא בכדי. למרות שבמבט ראשון נדמה כי מדובר במוצר פשוט ונקי מחשש, הרי שהעיון בדברי הפוסקים במשך הדורות, כמו גם ההיכרות עם תהליכי הייצור המודרניים, מעלים תמונה מורכבת יותר.

נפתח דווקא בבשורה הטובה: הסוכר הלבן הרגיל, זה שממתק את התה והקפה שלנו, מותר כיום לשימוש בפסח. זאת למרות שבעבר התעוררו לגביו חששות רבים – החל מעירוב קמח לייפוי או להגדלת המשקל, דרך חשש לפירורי חמץ מפת הפועלים, ועד לשאלות הנוגעות לכלי הייצור והאחסון. כיום, שתהליך הייצור מוכר ומתועש והמגע האנושי בו מזערי, החששות האלה כבר לא רלוונטיים.

ועם זאת, למרות ההיתר העקרוני, מומלץ להקפיד על סוכר בעל כשרות מהודרת. למה? כמה סיבות: קודם כול, בתהליך הייצור משתמשים בחומרים שמונעים היווצרות גושים שעלולים להכיל שומן מן החי. חוץ מזה, לא אחת התגלו מקרים של ערבוב אבקות או סוכרים מחלב לצורך הלבנה של הסוכר. ולאחרונה אף נחשפו מפעלים המשתמשים בסוכריות פגומות – שחלקן אינן כשרות כלל – וממחזרים אותן חזרה לסוכר.

כשמגיעים לסוגי סוכר אחרים, התמונה משתנה לחלוטין. הנבט, המוכר גם כ"סוכר פרסי" ונראה כמו אבני חצץ בהירות ושקופות, כמעט ולא נמצא בכשרות לפסח. הסיבה לכך היא חשש משמעותי לעירוב עמילן שמקורו לא ידוע.

גם שאלת אבקת הסוכר היא מורכבת במיוחד: כמעט בכל אבקת סוכר מעורב עמילן, לא רק לשיפור הזרימה אלא גם למניעת התגבשות והתמוססות מהירה. אמנם לרוב מדובר בעמילן תירס, אך גם מי שנוהג היתר באכילת קטניות בימי הפסח צריך להיזהר משום ללא כשרות מיוחדת, קיים חשש שעורב בו עמילן חיטה, או שהפקת עמילן התירס נעשתה במקביל להפקת עמילן חיטה. הדברים נכונים עוד יותר לגבי אבקות סוכר מיוחדות שאינן נמסות בקירור, שפעמים שהן מכילות תערובת מורכבת של חומרים וחומצות.

חשוב לדעת שסוגיית העמילן שמקורו לא ידוע חורגת הרבה מעבר לשאלת הסוכר. היא רלוונטית להמון מוצרים, החל מאבקות מרק וממרחים שונים, ועד – באופן מפתיע – לכוסות קרטון. כך למשל, נכון להיום, אין לבד"ץ "בית יוסף" כוסות קרטון לשתייה חמה עם כשרות לפסח, פשוט מפני שבכולן התגלה עמילן שמקורו לא ידוע.