כמה עולה בריאות? סל המזון הבריא בישראל – לא לכל כיס

האם אפשר לאכול בריא בישראל – מבלי לרוקן את הארנק? מחקר חדש של מרכז טאוב חושף את הפערים הגדולים שבין המלצות התזונה לבין היכולת הכלכלית של משקי הבית ליישם אותן בפועל. המסקנה מדאיגה: תזונה מאוזנת היא מטרה נעלה – אך עבור רבים, היא עדיין בגדר מותרות.

כך נראה הסל הבריא – וכמה הוא עולה

על פי המחקר, סל מזון המבוסס על עקרונות תזונה בריאה עולה בממוצע 844 שקלים למבוגר ו-737 שקלים לילדמדי חודש. המרכיב היקר ביותר בסל הוא חלבון מן החי (כגון בשר עוף וביצים) וקטניות – המהווים יחד כ-40% מהעלות הכוללת. לעומתם, שומנים בריאים – כמו שמן זית – תופסים נתח קטן בהרבה, כ-4% בלבד.

הסל מתבסס על תזונה ים-תיכונית, הכוללת ירקות, פירות, דגנים מלאים, חלבונים מגוונים ומעט מזון מעובד – ומתוכנן כך שיהיה גם מזין וגם נגיש כלכלית ככל האפשר.

אבל לא כולם יכולים להרשות לעצמם

המחקר מראה תמונה עגומה: שליש ממשקי הבית בישראל – בעיקר בעשירונים התחתונים – אינם רוכשים בפועל את הסל הבריא, לא רק בשל העדפות אישיות אלא גם עקב מגבלות כלכליות ממשיות. בעוד שמשפחה בעשירון העליון מוציאה בממוצע רק כ-7% מהכנסתה על סל מזון בריא, משפחה בעשירון התחתון נדרשת להוציא כמעט חצי מהכנסתה החודשית כדי לעמוד בהמלצות התזונתיות.

הפער הזה גדל גם בשל ההרכב הדמוגרפי: ככל שההכנסה נמוכה יותר – מספר הנפשות במשק הבית גבוה יותר. כך, לדוגמה, משפחה ממוצעת בעשירון התחתון תזדקק לכ-3,450 שקלים בחודש כדי לאכול בריא – כמעט פי שניים מהסכום הנדרש למשפחה בעשירון העליון.

בריאות או הישרדות? הבחירה הכואבת של משפחות רבות

בפועל, משפחות רבות נאלצות לבחור במזון זול יותר – אך פחות מזין. במקום ירקות טריים ודגנים מלאים, הן צורכות יותר לחם לבן, מזון מעובד ומוצרים עתירי סוכר ושומן. דפוסי הצריכה האלה משפיעים לא רק על הבריאות האישית – אלא גם על התחלואה ברמה הלאומית.

פרופ' דב צ'רניחובסקי, ממובילי המחקר, מסביר: "ככל שהכנסה נמוכה יותר – כך גדל הוויתור על רכיבים תזונתיים חשובים, כמו פירות וירקות. זו לא רק בעיה אישית – אלא אתגר חברתי שדורש מענה מערכתי".

הזדמנות למדיניות תזונתית חדשה

המחקר מציע לא רק אבחון של הבעיה, אלא גם דרך אפשרית לפתרונה: קביעת סל תזונה ריאלי, מבוסס על מחירי שוק עדכניים, שיכול לשמש בסיס למדיניות תמיכה – כמו סבסוד מזונות בריאים, עידוד חקלאות מקומית או כלים כלכליים שיקלו על משפחות במצוקה.

אכילה בריאה, כך מדגישים החוקרים, לא צריכה להיות פריבילגיה של עשירים. זו זכות בסיסית – והגיע הזמן שגם המערכת תכיר בכך.