מי גנב את השמחה?

שמחה, המרכיב העיקרי והחשוב לבריאות הגוף והנפש של האדם, אחרי חמצן ומים. הצעד הראשון בהתגברות על העצבות והדיכאון הוא להבין שאין שום עניין וצורך להיות עצוב או בדיכאון. אנשים לא אוהבים להודות בזה, אבל במציאות – הבחירה היא לרוב באופציות המדכאות, המעציבות והמייאשות. הצעד השני הוא ללמוד איך להתגבר על עצבות ודיכאון. ברגע שמשליכים את השניים ושות' האלה מעל גבינו – השורש לכל המחלות הגופניות והנפשיות – נרגיש חופשיים למלא את ליבנו ומוחנו בשמחה - המפתח, בהא הידיעה, לרפואה שלמה בגוף ובנפש. הרמב"ם, אחד הרבנים החשובים בדורות ישראל ותלמיד חכם עצום שחי לפני כ-850 שנה, היה גם רופאו האישי של מלך מצרים. פעם, הוא קיבל מכתב ממלך ערב בו הוא ביקש מהרמב"ם שייתן לו מרשם לכל המחלות מהן הוא סובל.

המלך סבר שהרמב"ם ישלח לו תרופה לקלקול הקיבה ממנו סבל, תרופה נוספת לכאבי הראש הכרוניים, וכמה צמחי מרפא לנדודי השינה שתקפו אותו פעמים רבות. אך במקום מרשמים תרופות או צמחים הרמב"ם כתב למלך בחזרה וציין, שדאגותיו של המלך הן השורש לכל המחלות שלו, במיוחד פחדו של המלך מהמוות. הוא אמר ללא הסתייגות שהדאגות והחרדות פוגעות בצורה איומה בבריאות. רבי נחמן מברסלב העלה עוד יותר את דברי הרמב"ם על נס (ליקוטי מוהר"ן חלק ב, כד) כשאמר: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר ולהרחיק העצבות והמרה השחורה בכל כוחו. וכל החולאת הבאין על האדם – כולם באין רק מקלקול השמחה..." אז מתברר ששמחה היא ההגנה הטובה ביותר מפני כל המחלות.

אדם שמח זוכה לחוסן ושריון אדיר מפני המחלות. נשמע לא הגיוני? לא מציאותי? רבי נחמן מסביר בצורה ברורה וישירה ששמחה היא תרופת הפלא לכל המחלות. ולא רק, הוא גם אומר שכאשר השם יגאל את עם ישראל ויבנה את בית המקדש (במהרה בימינו אמן), הוא ירפא את החולים ב... שמחה! במילים אחרות, תהיה שמחה כל כך גדולה ועצומה בעולם שכולם יתרפאו, במיוחד השמחה שתגיע מבית המקדש – השירים והריקודים. אבל מה קרה לשמחה שלנו? היכן שהוא בדרך, הדאגה גנבה אותה. החרדות שדדו אותה. גם אם יהיה לאדם כל מה שהוא רוצה הוא לא יצליח ליהנות מהחיים, מכיוון שהוא מקובע בתוך דיכאונו ועצבותו, באכזבות ובמרירות של העבר, הוא דואג וחרד ממה שעתיד להיות (או לא להיות). במיוחד עכשיו, אנשים חרדים ודואגים מרעידת האדמה הבאה או אסון הטבע הבא – מתי יקרו והיכן.

למה לדאוג ממשהו שלא תלוי בנוי? חכמינו ז"ל אמרו שדאגה מפסידה את הפרנסה. אם כך, הדאגות גורמות לאדם לירות לעצמו ברגליים, לגרום לעצמו תבוסה עצמית. הרמב"ם אומר שהדאגה היא משהו חלול וריק ושכל מי שדואג הוא משוגע. אז עכשיו אתם יכולים להאמין לעבודה שרוב בני העולם משוגעים!

כאשר אדם מוטרד ומודאג בגלל מה שעתיד לקרות, איך יהיה ולמה יהיה – יכולת הקיבול של מוחו נעשית מוגבלת ומצומצמת מאוד, כלומר המוח לא מרוכז בהווה לכן הוא לא מסוגל לתפקד ולעשות את מה שהוא צריך לעשות. הרשו לי לשאול אתכם – למה אנשים לא מודאגים מהעובדה שהעתיד יהיה טוב בשבילם? למה לדאוג מהרע? כולם דואגים מהדברים הלא טובים, אבל יש לפחות סיכוי של 50% שהדברים יהיו טובים. אה, אבל כאן אנשים אומרים: 'טוב, אם חמישים אחוז הם טוב, אז אני צריך לדאוג מהחמישים הנותרים – מהרע, מכך שדברים עלולים לקרות או להיות לא כמו שאני רוצה!'... קחו, למשל, את המתאגרף האולימפי בזמן אימון: הוא לא מודאג מהמכות שהוא יקבל היום באימונים. הוא יודע שהוא יקבל מכות, אבל הוא רואה את הכל לטובתו וכחלק מהניסיון וההתמודדות באימונים שיסייעו לו ברגע האמת – בזירה. אז מה יש למתאגרף הזה שלנו אין? מה אפשר ללמוד ממנו? אמונה! הוא מאמין שהוא יכול לנצח, הוא מאמין שכל טיפת כאב היא לטובת הטוב הנצחי שלו, לכן הוא לא דואג. הוא לא מתכונן לתחרות הבאה מתוך לחץ ופחד. הוא מתאמן באמת! אנחנו צריכים לנטרל את ה-50% של העתיד בעזרת האמונה. כלומר, כשאנו לומדים, מבינים וזוכרים שהשם עושה הכל לטובה, אנחנו לא דואגים על העתיד יותר. ולא רק, אלא כאשר אנו מסתכלים בעין אובייקטיבית על העבר שלנו, נראה כיצד השם עשה הכל לטובה. ובנוסף, אנו מנטרלים את הכאב והאכזבה של העבר. אז בלי דאגות מהעתיד ומהעבר, אנחנו חופשיים ליהנות ולשמוח מהחיים שלנו ולהעריך את ההווה. אנו בריאים ומרגישים טוב יותר. כי בעצם, חופש מדאגות מגביר את התפקוד שלנו בהווה ולכן מבטיח עתיד טוב יותר, שיהפוך לעבר טוב, ויעזור לאדם לחיות עבר, הווה ועתיד שמחים וטובים יותר.