"רוצחים שקטים במים?" המומחים מזהירים: הכימיקלים שלא נעלמים ממי השתייה שלנו

מומחים אומרים ל-Sky News כי למרות שמערכת טיהור המים של בריטניה אינה מסוגלת להיפטר משאריות זעירות של "כימיקלים לנצח" (PFAs) הקשורים לסרטן ולמחלות בריאות ארוכות טווח, סינון מים בבית יוכל להסיר את רובם.

לואיז הפסיקה לשתות מי ברז לפני כ-12 שנים. מאז, היא הוציאה מאות לירות שטרלינג על כל סוגי מסנני המים הביתיים בניסיון להפחית את חרדותיה לגבי איכות המים. "תמיד היה לי חשש בנושא", אומרת לואיז, אחות בת 34 מגרייטר מנצ'סטר. "בעבודתי אני מתמודדת עם הרבה חיידקים כמו E-coli, לגיונלה ונורו-וירוס – וכולם יכולים להגיע ממים. זה מפחיד לחשוב על זה."

בעוד שהיא מודה שחששותיה עשויים להיות "השערות בלבד", וכי קיימים כללים מחמירים בנושא היגיינת ידיים ושליטה בזיהומים בבית החולים בו היא עובדת, איכות המים הייתה עבורה עניין אישי כבר למעלה מעשור.

מחקר שפורסם בשנה שעברה הראה כי 52.3% מהאנשים ב-141 מדינות חששו מפני פגיעה אפשרית ממי השתייה שלהם בשנתיים הקרובות. המחקר, שהתבסס על סקרים מ-2019 בקרב למעלה מ-148,000 איש, מצא כי החשש מהמים היה נפוץ יותר בקרב נשים, אנשים המתגוררים באזורים עירוניים, בעלי רמת השכלה גבוהה יותר ואנשים המתמודדים עם קשיים כלכליים.

בבריטניה, יותר מ-20% דיווחו שהם מודאגים, ואילו מחקר אמון הצרכנים במים שנערך על ידי הרגולטור OFWAT הראה כי האמון בחברות המים ירד ל-65% בסוף 2022 – לעומת 76% בתחילת אותה שנה.

מהם "כימיקלים לנצח" וכיצד הם משפיעים על הבריאות?

חומרים פר-ופוליפלואורואלקיליים (PFAs) הם קבוצה של כ-10,000 כימיקלים עמידים מאוד שמתפרקים בקושי בטבע. הם נמצאים במוצרים תעשייתיים וביתיים כמו שטיחים, פוליש לרצפות, מחבתות טפלון, קוסמטיקה ואריזות מזון.

מחקר של אוניברסיטת בירמינגהם מצא כי 99% מהדגימות שנלקחו ממי ברז ומים בבקבוקים מ-15 מדינות הכילו לפחות 10 סוגים של PFAs.

בניגוד לפתוגנים כמו קריפטוספורידיום ו-E.coli שעלולים לגרום למחלות מיידיות אך קצרות טווח, ה-PFAs נקשרו למחלות כמו סרטן, פרקינסון, פוריות מופחתת ועמידות בפני אנטיביוטיקה וחיסונים.

פרופ' לואיסה אורסיני מזהירה: "כימיקלים לנצח הם רוצחים שקטים. הם גורמים לנזקים חמורים גם בכמויות נמוכות מאוד לאורך זמן."

רגולציה ותקנים ברחבי העולם:

נכון להיום, אין חובה חוקית על חברות המים באנגליה ובוויילס להסיר PFAs מהמים. ארגון הבריאות העולמי אינו מחייב הסרתם, אלא ממליץ על ריכוזים נמוכים ככל האפשר.

לפני הברקזיט, בריטניה תכננה לאמץ תקן של 0.1 מיקרוגרם לליטר – בדומה לאיחוד האירופי. זהו התקן המומלץ כיום, אך הוא אינו מחייב. לעומת זאת, סקוטלנד חוקקה תקנה מחייבת בעניין זה בשנת 2023.

בארה"ב, הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) קבעה מגבלה מחמירה יותר של 0.4 ננוגרם לליטר – פי אלף פחות מהתקן הבריטי המומלץ. קבוצת מדענים, כולל פרופ' אורסיני, פנתה לממשלה בדרישה לחקיקה מחמירה יותר בנושא. הצעת חוק בנושא כבר עלתה בפרלמנט.

כיצד ניתן להפחית חשיפה ל-PFAs?:

ד"ר מוחמד עבדאללה מציין כי מסנני פחם פעיל מסירים כמות משמעותית של PFAs. קיימים מסננים בצורת קנקנים, מסננים לשולחן, מסננים שמתחברים לברז או מסננים המותקנים בצנרת הביתית. מחיר המסננים נע בין 50 ל-350 ליש"ט.

מסננים בשיטת אוסמוזה הפוכה, היעילים עוד יותר, יקרים משמעותית ולעיתים דורשים התקנה חיצונית.

מים בבקבוקים מפוקחים לפי אותם תקנים של מי ברז, אך בדיקות האיכות מבוצעות על דגימות מייצגות בלבד, ולא על כל בקבוק בנפרד.

האם מי ברז בטוחים יותר ממי בקבוקים?

פרופ' אורסיני טוענת כי "מים מהברז עוברים בדיקות קפדניות לפני שהם מחולקים לצרכנים, ולכן הם בטוחים יותר משתיית מים מבקבוק."

למרות זאת, מאז 2023 מחויבים יצרני מים בבקבוקים להוכיח כי הם עומדים בהנחיה של 0.1 מיקרוגרם לליטר של PFAs במסגרת תוכניותיהם העסקיות.

בעוד שמי השתייה בבריטניה עומדים בתקני איכות גבוהים, קיימים חששות לגבי חומרים מסוימים שאינם מסוננים בטכנולוגיות הנוכחיות. מומחים ממליצים להשתמש במסנני פחם פעיל או אוסמוזה הפוכה כדי להפחית חשיפה ל-PFAs.

מים בבקבוקים אינם בהכרח בטוחים יותר, וייתכן שהם מכילים מיקרו-פלסטיקים. לכן, מומלץ לשלב סינון ביתי כדי להבטיח מים נקיים יותר.