הידעתם? התהליך המטריד שעוברים הפיצוחים כיום

כשאמרו שלכל ערב שבת יש גם מוצאי שבת התכוונו כנראה גם  לכלול שלכל ערב שמיטה ישנו מוצאי שמיטה, וזה לא הלצה – אם לא ישמרו וידאגו היטב בערב השמטה מסתבר שלא תהיה תוצרת גם במוצאי שמטה למרות ששנתיים חלפו מכך...

ובמה דברים אמורים, אחד המאפיינים הגדולים של ארצנו שאין לה אח ורע בכל העולם כולו הוא עולם הפיצוחים, במדינתנו הקטנטונת מרוכזים כל תרבויות הפיצוח - מהפירות היבשים המאפיינים את מדינות אירופה כדוגמת דובדבנים ואוכמניות ועד למשמש הטורקי ולפירות המסוכרים מתאילנד עם הקוקוס מהפיליפינים והקשיו הווייטנאמי.

כך נוכל לסרוק את כל מדינות העולם אפילו את איראן עם הפיסטוק הפרסי, אבל ישנם כמה דברים שלא נוכל לראות באף מדינה והם הגרעיני האבטיח הקלויים והגרעין חמנייה הקלוי, כאלה בצורה ובמתוכנן הזאת של גרעין שחור מאורך ובשרני נוכל למצוא רק כאן.

המעניין שאת גידולי הגרעינים הללו מגדלים רק קיבוצים ומושבים יהודים ולא ניתן למצוא גרעינים שהם מגידול נוכרי או יבול חו"ל ואכן בשמיטה אשתקד לפני שהתחילה שנת השמיטה, ניסו כמה משווקי פיצוחים גדולים, למצוא פתרון לבעיה, כדוגמת גידול של גרעיני חמנייה בירדן, טורקיה ופשוט לא גדל להם.

 וגם אם גדל, זה לא היה זה... המעניין שגם באי אלו מדינות העולם, שתושביה הורגלו שגרעינים זה גם מאכל לבני אדם, ולא רק לתוכים, עדיין לא הצליחו לגדל גרעין שחור, שיהיה מאורך ובצבע שאינו שחור עז, וגם מתפצח בקלות, כך שלמעשה מאז ומעולם גידולי הגרעינים נשלטו רק על ידי יהודים.

המציאות הזאת שכל הגידולים הללו שייכים ליהודים מביאה אותנו הישר למרכז הבעיה, כיצד מספקים גרעינים כשרים למהדרין במשך שנת השמיטה, הרי הגרעין נכלל בכלל הירקות שאסור לגדל אותם בשביעית ואם גידלם הרי שהם בכלל איסור ספיחין.

האמת שהצגה של השאלה באופן הזה היא מאוד מטעה, משום שהליך גדילת הגרעינים שונה ביותר, ואם ניקח למשל את החמנייה הגדלה במשך השנה וזמן קצירתה הינו באזור חודש אוגוסט – אב אך זמן שיווקה יכול להארך כשנה עד זמן הקציר הבא, חשוב לציין ששיווק החמנייה אינו נעשה מיד לאחר הקציר זמן רב עובר מאז שנקצרה החמנייה עד שהיא נארזת בתוך שקית הפיצוחים שבידנו כאשר מיד לאחר הקציר מתחיל שלב המיון שבו כל קיבוץ או מושב מלקט את תוצרתו לתוך מכולות גדולות הנשלחות למכוני המיון והקילוף וכשמדובר בגרעינים שחורים, יובילו את המכולות לתוך אנגרים גדולים ושם יפרקו את התוצרת למעין הר ענק המשתרע לגובה די מרשים עד כדי ארבע או חמשה קומות העשוי רק מגרעינים ופעמים שתכולתו עולה על אלפי טונות...

הר הגרעינים הענק מורכב בעיקרו מגרענים בגדלים ובאיכויות שונות אבל גם מעורב בו אבנים, קש, או לחלופין תוצרת שבורה ומתולעת, לכן חייבים להעביר את כל הגרעינים למכוני מיון, העברה מתבצעת פעמים על ידי הובלה במכולה זאת המזכירה הובלת עפר ופעמים שמעמיסים את הגרעינים בתוך בלות גדולות וכך מעבירים אותם למכוני המיון,  מכוני המיון מהווים מפעל ענק כשלעצמו המשתרע למרחק וגובה עצום, תחילה נכנסים הגרעינים לתוך סילוא ענקי ומשם הם מעוברים למכונות שקילה מיוחדות, הבנויים קומות מעל גבי קומות שבכל קומה ישנם מספר של מסועים רוטטים, נפות, מסלולים מחוררים המצליחים למיין את התוצרת לפי גדלים שונים, ומצליחים להפריד בין קליפות הגרעינים, לבין הגרעינים השלמים שתוכם ריק, ובין שברי הגרעינים לאלו המתולעים.

כשנרצה לתאר לכם את המבנה נצטרך להדגים לכם על בניין רחב בגובה ארבע קומות עם מעלית מיוחדת בצידה השופכת את תכולתה על גבי ריצפת הקומה העלינה אולם הריצפה הזאת אינה ריצפת אבנים מרוצפת אלא כמעין כמה משטחי רשתות בדים הרוטטים כל הזמן, הרעיון שעומד מאחורי הריטטה המתמדת של המשטח היא היכולת להפריד בין סוגי הגרעינים ההפרדה נעשית על ידי נפה ובעיקר סביב הרעיון שאם ננסה לקחת מספר גרעינים ונניח אותם על משטח רועד הגרעינים הקלים יתפזרו רחוק יותר מהגרעינים הכבדים, כך שבכל קצה סוף משטח ישנו צד ימין של גרעינים בגודל כזה וגרעינים בגודל כזה וכך על זה הדרך ממשטח למשטח עד שבסוף התהליך, ישנם מספר מוקדים, שבהם מתקבצים הגרעינים הגדולים, הקטנים יותר, קליפות הגרעינים, השבורים והמתולעים, ועל זה הדרך...

חשוב לציין שהמיון לא נעשה לכל התוצרת בבת אחת ולרוב זה יעשה על פי דרישת הלקוח, דהיינו בכל הזמנה מצד הלקוח של גרעיני חמנייה מכוני המיון יבררו עברו, כל יתר הגרעינים מחכים במשך השנה לברירה שלהם, כך שאם ניצמד למציאות הזאת נבין שבשנה הקרובה שנת השבע גרעיני החמניות לרוב יהיו מיבול שנת השישית ורק לקראת סופה של השנה יחל השלב שבו מתחילים לשווק את יבול שנת השבע ובעיות השמיטה האמתיות יהיו בעיקר בשנה השמינית שנה לאחר השמיטה שם יחל השלב של שיווק הגרעינים שגדלו בשמיטה.

כאמור מגדלי הגרעינים הינם יהודים החייבים בקיום מצוות התורה ובכללה גם את מצוות השמיטה ומשכך חייבים הם למצוא פתרון הולם לשנת השמיטה ומכיוון שמדובר בסוג של פרי האדמה הפתרון של אוצר בית דין לא קיים מחמת שיש על התוצרת איסור ספיחין והברירה היחידה עבורם היא להסתמך על היתר המכירה, דבר שצרכי המהדרין אינם חפצים בו... משכך פתרון היתר המכירה יכול להיות יעיל למגדלים אך צרכני המהדרין החפצים לאכול גרעינים בשנה השמינית יצטרכו להסתמך על בעל חנות או רשת הפיצוחים שהוא דאג להם עוד שנתיים קודם בשנה הששית הוא רכש כמות גדולה של גרעינים היכולה להספיק גם לשנת השמיטה וגם לשנת השמונה...

וכך נהגו שנים רבות ולא פלא שלקראת הקיץ של השנה שמינית כל גרעיני החמנייה המהדרין היו באיכות ירודה במיוחד ובעיקר מאוד מתולעת, תחשבו הגרעינים הללו מחכים לפיצוח כבר שנתיים עד כדי כך שהיו כאלה גופי כשרות שהחלו לחשוב אחרת והעדיפו להאכיל את בני עדתם בגרעיני היתר המכירה שגם אם נחשוב את ההיתר לעבירה הרי שאיסורו רק מדברי חכמים שגם זה נתון למחלוקת מאשר להאכיל את הציבור בגרעינים מתולעים המכילים עשרות רבות של לאווים האסורים מהתורה ומחוייבים מלקות ארבעים....

המציאות הזאת הייתה שייכת עד השמיטה הנוכחית וכאן נגלה לכם סוד קטן, לפני כשנתיים אחת החברות השיווק הכי גדולות בארץ החלה לייבא בכמות קטנה גרעינים שחורים בשרניים ומאורכים ממש זהים לאלו הגדלים כאן בארץ אולם בשונה מאלו הגדלים בארץ צבעם מעט יותר שחור ובוהק יותר, לכולם הם סיפרו שמדובר בזן גרעינים אמריקאי נדיר שרק הם הצליחו להניח את ידם עליו,  בתחילה הגיבו יצרני הגרעינים בחשדנות לתוצרת הם שבעו ניסיונות של יבואנים שבכל פעם ניסו לשדל אותם להחליף את הגרעינים המקומיים לגרעיני ייבוא אך בכל פעם זה לא צלח.

אלא שהייתה רשת אחת או שניים שהחליטה לאמץ את הגרעינים המיובאים והתוצאה הייתה מדהימה גרעיני חמנייה עסיסיים שכמעט אחד בהם לא מתולע, השמועה על בשורת הגרעינים החלה להתפשט במהירות כולם החלו לחפש את הגרעינים האמריקאים הללו ומשכך היבוא גדל וגדל וכך גם אט אט התבהר שלא מדובר בזן גרעינים אמריקאי אלא ביבוא מסיבי של גרעינים הגדלים בסין, למרות שכולם כבר ידעו שמוצא הגרעין מסין הנהירה אחר הגרעין "האמריקאי" נעשתה דבר שבשגרה עד שכיום רוב ככל בתי הקלייה של הגרעינים קולים ומתעסקים רק עם הגרעינים הסינים הללו, המציאות הזאת חלחלה כה חזק והשפיעה ישרות על החקלאים וממדינה שגדלה כמויות ענק של גרעינים נהפכנו למדינה שגידול הגרעינים השחורים פסק כמעט לחלוטין... אפשר לומר שהענף החקלאי הזה בארץ כבר כמעט לא קיים...

גם אם אנחנו מאלו המעודדים תוצרת רק של כחול לבן לא נוכל להתעלם שהמציאות הזאת מהווה בשבילנו ברכה כפולה, ראשית פחות ופחות אנחנו סובלים מגרעינים מתולעים ואם פעם הייתה בדיחה שהגרעין האחרון שנאכל יהיה תמיד הגרעין המתולע המשאיר טעם מר כיום הבדיחה לא רלוונטית הגרעינים הללו באיכות גבוהה מאוד, אך הברכה השנייה שיש בכל הסיפור של הגרעינים שלנו ציבור אוכלי המהדרין יהיו גרעינים שחורים טובים ומעולים גם בשנת השבע וגם בשנת השמונה שהרי על יבול חו"ל לא חלים דיני השמיטה.

כדאי להדגיש שהפתרון הזה הינו רק לגרעינים השחורים, אולם אצל הגרעיני האבטיח הבעיה קיימת בעיצומה עדיין אין יבוא מחו"ל של גרעיני אבטיח.... ולא רק בגרעיני האבטיח הבעיה קיימת גם בבוטנים, נכון שמאז ומעולם היה ויהיה יבוא של בוטנים מסין אולם איכותם שונה בהרבה, הבוטנים הסינים לא טעימים ולא דומים גם בגודל וגם במראה לבוטן הישראלי... הבוטנים הסינים יותר מתאימים לבוטן מצופה כדוגמת הקבוקים והבוטן האמריקאי או לתוספת לטיבול לסלט... אולם יודעי דבר מספרים שגם כאן ישנו איזה יבוא סיני המנסה לכבוש את הארץ, אבל את זה ימים יגידו....