חשש לזיוף: הסכנות שטמונות באטריות הנודלס

כאטריות אחר הגשם

עד לא מזמן רובנו הכרנו את האטריות רק מהקוגל או מהמרק החורפי החם, ולבטח אם היו אותן אטריות מקמח, אבל אט אט הן צצות כפטריות אחר הגשם סוגים שונים של אטריות שלא היו מוכרות לנו עד עתה, ואין הכוונה רק ל"נולדס" שנעשה אורח של קבע בביתנו או במדפי הסופר, אלא למגוון שלם של אטריות בצבע צהבהב בהיר, לבן או שקוף, אטריות רחבות או דקות כעובי השערה, אטריות שמפורדות זאת מזאת, או סבך שלם של אטריות.

המכנה המשותף לכל אותן אטריות, שהן יוצגו לפנינו עם חותם כשרות שאינו מוכר כל כך ולרוב זאת תהיה כשרות החותמת את שמה באותיות אנגליות, וגם במקרה שהחותם הוא אכן בעברית, מסתבר שזה יהיה חותם כשרות שבדרך כלל אנחנו לא סומכים אליו, אבל מה נעשה כשהם מבצבצים ממדפי הסופר, או מוגשים לפנינו כמנה אסיאתית, האם נוכל להקל ראש ולצרוך אותם והאם יש בהם ובמרכיביהם בעיה כשרותית מורכבת.

אך קודם שנענה לשאלה הזאת,  נציג את ארבעת סוגי האטריות האסייתיות הפופולריות והמצויות יותר, שמסתבר שבהם נתקלנו.

נתחיל בנולדס המוכר, או בשמו הסיני, תלאיני, יפני - מי, מיאן, מיקי, בה-מי, סומן, תלוי מאיזה מדינה הוא בא, העיקרון של האטריות הללו, זה עירוב של קמח עם ביצים, כמובן שהאטריות הללו מצריכות דגש כשרותי מאד רחב, גם בגלל בעיית לינת הלילה של הביצים / ניפוי הקמח, ואם זה לא מספיק, בחלק מהמקרים הנולדס משווק כשהוא רך ומוכן לאכילה, וזאת משום שהפועלים הסינים דאגו לבשל לנו אותו, בישול שברוב ככל המקרים גם אם יש עליו איזה חותם כשרות כל שהוא, אינו תחת ההגדרה של בישול ישראל לדעת מרן השולחן ערוך.

מנגד ישנו סוג אטריות שהוא הכי פחות מוכר, אטריות ה"סובה" או יותר נכון אטריות כוסמת שגם הן סוג של אטריות אסיאתיות – יפניות, בצבע יותר אפרפר או חום, במראה קצר ושטוח או ארוך ועגול, האטריות הללו עשויות בעיקר מקמח כוסמת או מקסימום עם תוספת של קמח חיטה או בטטה, אפשר לומר שבעיות הכשרות שלהם יותר זהות לכל בעיית האטריות והמקרונים שכבר הרחבנו עליהם הרבה בעבר.

במה שכן נתמקד הפעם, זה יהיה באטריות האורז והשעועית.

אטריות האורז בדרך כלל יהיו לבנות, ובכמה וכמה צורות, חוטים עגולים ודקים, או פסים ארוכים ושטוחים בכל מיני עוביים, ייצור אטריות האורז הוא די פשוט, מכניסים את הקמח אורז לתוך מערבל עם מים ומערבלים היטב היטב עד שמתקבלת עיסה דלילה ואחידה, את העיסה שואבים לתוך אקסטרודר ששוטח את העיסה כמו שטיח דק מאד מעל גבי מסוע שנכנס באטיות לתוך המפסטרת.

במקרים כאלו המפסטרת נראית כמין מנהרה ארוכה שבתוכה נוסע המסוע, אבל היא מבשלת את משטח האורז באמצעות חום ואדים, לאחר שהמשטח התבשל והתייבש הוא מוסע לתוך מנהרת קירור, בהמשך התהליך שטיח האורז עובר בתוך כל מיני סכינים שחותכים אותו לאורכו לרצועת דקות, ושוב הוא נחתך לרוחבו לפי הגודל הרצוי, ומשם ממשיך המסוע אם מנות האורז לתוך מכונות האריזה.

לכאורה הליך מאד פשוט שלא דורש התערבות כשרותית מרובה, אך הבעיה הקשה באותם אטריות, שבכדי להכינן לאכילה לא צריך לחזור ולבשל אותן אלא די אם משרים אותם בתוך מים מעט חמים או אפילו פושרים. ומשכך, יש הרבה מה לדון האם צריך שאת הבישול הראשון של האטריות יבצע יהודי, שהרי האורז כשלעצמו ודאי אינו תחת ההגדרה של נאכל חי ללא בישול, ומה שעושה את האטריות ראויות לאכילה ללא צורך בבישול נוסף היא עצם העובדה שהם התבשלו במפסטרת.

במבט ראשון היה נראה לו שכן, ברור שחייבים שאת האטריות הללו יכינו אך ורק יהודים, ואם אכן כך סביר להניח שלא נצליח למצוא בשוק כאלו אטריות, שהרי רוב רובם של האטריות הללו מיובאות תחת כל מיני כשרויות שלא מקפידות שהבישול יהיה על ידי יהודי ובוודאי לא כחומרת מרן השולחן ערוך.

אומנם, אם ננסה להתיר את אותן האטריות זה יהיה מכיוונים אחרים, למשל, האם יש איסור בישולי גויים במפסטרת, שהרי כלל בידנו שהמעושן אין בו משום בישוליי גויים, והטעם לכך שחכמים אסרו רק את הבישול הנעשה כדרכו, אבל דבר שהתבשל מעל גבי עשן, ולצורך העניין דבר שהתבשל מעל גבי אדים, לא בתוך סיר היושב על האש, זה לא נחשב לבישול חשוב שאסרו אותו, וגם כאן אולי נחשב בישול האטריות לכזה שהתבשל מעל גבי אדים.

על אף שיש מקום לטעון שהמפסטרת הסגורה נחשבת כמו סיר לכל דבר רק שהיא גדולה מדי, ולכן אין נחשב הבישול כמעל גבי האדים, אלא כבתוך האדים והרוטב של אותו סיר גדול, מתוך הכלל שכל שהסיר סגור במכסה נחשב כל התוך שלו כמבשל בתוך הרוטב מפני שהאדים כנוסים בתוכו, אך, כדאי עדיין לזכור שהכוח המניע את הבישול באדים הוא מכונת הקיטור, ולכן הבישול הזה נחשב כבישול בקיטור שנחלקו הפוסקים בדינו, וכמה פעמים מרן זצוק"ל ב'יביע אומר' התחשב בנתון הזה בכדי להקל בידינו.

ישנה עוד נקודה שבגללה רבים מתירים את האטריות, על אף שגם היא נתונה לדיון, והיא העובדה שלאחר שיצאו האטריות ממערכת הקירור והתייבשו אינן ראויות לאכילה כך, רק אם יעברו הליך נוסף, וזה מזכיר את דינו של אבקת הרוכל, מדוע מותר ליהודי לבשל ולאכול בורגול שיוצר על ידי גויים על אף שבהליך ייצור הבורגול הוא עבר בישול, ומשום שהבורגול התייבש לגמרי לאחר הבישול הראשוני של הגויים ואינו ראוי לאכילה בלי בישול חוזר, נכון, שהאטריות מזכירות את דינו של הבורגול אבל לא לגמרי, שהרי בשונה מהבורגול אין האטריות צריכות לעבור בישול מחודש די בהשרייה של מים פושרים....

אבל גם אם נתמודד עם בעיית הבישול, ישנה בעיה קשה נוספת, הרבה מפעלים במזרח הרחוק המייצרים את האטריות אורז, מייצרים גם את הקמח אורז, הם מקבלים לתוך דודי האגירה כמויות גדולות של אורז שאותו מעבירים לתוך רחיים מיוחדות ההופכות את האורז לקמח, אולם, בחלק גדול מהמקרים האורז נגוע מאד, ברמה הניכרת לעין כל.

כאן נכנסת שאלה קשה האם מותר לנו לאפשר לגוי לטחון בעבורנו אורז שהוא מאד נגוע, וגם אם התשובה תהיה כן, מפני שגוי לא מוזהר שלא לבטל איסור לכתחילה, ומותר לו לקחת תולעים ולטחון אותם ואחר כך לבטל אותם ברוב של קמח אורז, ואפילו למכור לנו אותם למאכל, וגם לנו יהיה מותר לאכול כי התולעים הטחונים התבטלו ברוב או בששים, אם כל זה עדיין ישנה בעיה כי לא בטוח שהקמח שממנו מכינים את האטריות אינו נגוע ביותר....

אבל אי אפשר בלי מילה על האטריות השקופות. 

האטריות השקופות, או אטריות הצלופן, הזכוכית, תלוי איך החליט היבואן לקרוא להם, עשויות... משעועית, פשוט לוקחים את השעועית (פסוליה),ומפיקים ממנו עמילן שממנו מייצרים את האטריות, בגדול, מלבד בעיית ההפקת של העמילן, בעיות הכשרות של האטרייה הזאת זהות מאד לבעיית אטריות האורז, וכל זה בתנאי שייצרו את האטריות הללו על פי הספר והמתכון.

אך מה לעשות שהסינים לא יכולים בלי לזייף ולחסוך עלויות, ומידי פעם מפרסמים הרשויות בסין ושכונותיה, על מפעלי אטריות שהפיקו את אטריות הזכוכית השקופות, מקמח תירס רגיל, ומה הבעיה בכך, את הצבע השקוף אם קיבלו על ידי עירוב של חומרים שאולי כשרים, כי הם לא ראויים למאכל כלב, אבל בוודאי מסוכנים מאד, כדוגמת אקונומיקה, נתרן פורמלדהיד sulfoxylate , או כל מיני הוספות של  מלבנים מבוססי עופרת...