אל תתעלמו: כך הציפורניים שלכם מזהירות מבעיות מסכנות חיים

ציפורניים. רובנו לא באמת חושבים עליהן יותר מדי. מקסימום קובעים תור למניקור, נלחמים בפינה שנשברה, או משתמשים בהן לקלף מדבקה עקשנית. אבל מתברר, שמה שמסתתר שם בקצות האצבעות שלנו – יכול לספר לרופאים סיפור שלם על מה שקורה בפנים, בגוף. ואם יש משהו שלמדנו, זה שעדיף להקשיב לסיפורים האלה.

ד"ר דן באומגרדט, רופא כללי ומרצה לנוירולוגיה ופיזיולוגיה מאוניברסיטת בריסטול, מסביר שהציפורניים הן למעשה המשך של העור. הן אולי נראות קשיחות, אבל הן עדינות, מחוברות לכלי דם, מושפעות ישירות מהמערכות הפנימיות שלנו. והן, איך לומר בעדינות, לא טובות בלהסתיר סודות.

מסתבר שציפורן זה ממש לא רק לוחית קטנה מקרטין. יש לה בסיס עשיר בכלי דם, קוטיקולה שמגנה עלינו מזיהומים, והלונולה – אותו חצי ירח לבן למטה – זה בעצם מרכז הצמיחה. הכול שם עובד כמו שעון שווייצרי. וכשמשהו שם משתבש – זה לא סתם.

קחו למשל את תופעת ה"מקוש". מכירים את זה שהקצה של האצבע מתנפח, הציפורן מתרוממת כזה בזווית מוזרה, ויש מין מראה של מקוש תוף? אז זה אחד הדברים הראשונים שמלמדים בבית ספר לרפואה. זה אולי נראה כמו שטות, אבל זה עלול להצביע על בעיות לא פשוטות בכלל – סרטן ריאות, מחלות לב, שחמת כבד, צליאק, זיהומים ריאתיים. בקיצור, לא משהו שמתעלמים ממנו.

ויש גם שינויי צבע. נגיד, כתמים לבנים. לא, זה לא תמיד "מזל רע" או מכה קטנה. לפעמים זה סתם חבלה, אבל יש גם מקרים שזה סימן להרעלת מתכות, מחלת כליה, כבד, פסוריאזיס או סוכרת. ואם הציפורניים פתאום כחולות? זה כבר עניין דחוף. כי זה סימן שמגיע פחות חמצן לגוף. זה יכול להיות בגלל מחלת לב או בעיה נשימתית כמו אמפיזמה, וזה דורש בדיקה – ומהר.

עוד משהו שחשוב לשים לב אליו זה השינויים במרקם. ציפורניים שבירות, שמתפצלות כל הזמן, יכולות להעיד על חוסר בוויטמינים, בעיקר B7, או בעיות בבלוטת התריס. יש גם את הקווים האופקיים – פסים כאלה על פני הציפורן, שנקראים קווי Beau. הם עלולים להצביע על חוסר בחלבון, בעיות בכלי דם או אפילו סוכרת. ואם הציפורניים נהיות קעורות, נראות כמו כפית הפוכה, זה יכול להיות סימן לאנמיה מחוסר ברזל או בעיות במערכת העיכול.

ויש את הדבר שכולם מכירים – פטרת. כשהציפורן מצהיבה, מתעבה, נשברת בקלות. זו תופעה נפוצה, אבל דווקא בגלל שהיא כזו, אנשים נוטים להזניח אותה. ד"ר הולי וילקינסון מאוניברסיטת האל מסבירה שזה בדיוק מה שמסבך את המצב. כי כשלא מטפלים בשלבים מוקדמים, זה נהיה הרבה יותר קשה אחר כך.

אז מה עושים? קודם כל – תזונה. חלבון, ויטמינים מקבוצת B, ברזל, סידן – זה הדלק של הציפורניים. אחר כך, היגיינה. לשמור על יובש, לא להשתולל עם חומרים כימיים, ואם יש פציעה – לטפל בה מיד. ולא פחות חשוב – פשוט להסתכל. פעם בכמה ימים, להעיף מבט על הציפורניים. לשים לב לצבע, למבנה, לכל דבר חריג. ואם משהו נראה לא תקין – לא לחכות. לבדוק. כי ציפורניים אולי גדלות לאט, אבל הן מדברות מהר.

ד"ר באומגרדט מסכם את זה הכי פשוט: הציפורניים זה חלון קטן לבריאות שלנו. זה אולי חלון קטן, אבל לפעמים הוא פותח דלת גדולה, שעדיף מאוד לדעת מה יש מאחוריה.