האם התרופה לדמנציה כבר אצלכם בארון התרופות? אולי כן ואתם לא יודעים

האם ייתכן שהפתרון לדמנציה נמצא ממש מתחת לאף שלנו – בתוך ארון התרופות? חוקרים מאוניברסיטאות קיימברידג' ואקסטר סבורים שכן, וקובעים כי מיחזור תרופות קיימות לטיפול במחלה הוא "עדיפות דחופה". אולם, מומחים מזהירים: נדרשים מחקרים נוספים לפני שניתן יהיה להשתמש בהן.

בסקירה מקיפה של 14 מחקרים שהתבססה על נתונים מלמעלה מ-130 מיליון בני אדם, מצאו החוקרים קשר מעניין בין שימוש בתרופות שכיחות – ובהן איבופרופן, אנטיביוטיקות מסוימות, תרופות אנטי-ויראליות וחיסונים – לבין ירידה בסיכון לפתח דמנציה.

ממצאי המחקר מעוררים תקווה, בעיקר לנוכח התחזיות הקודרות: דמנציה היא אחת הסיבות המובילות למוות בבריטניה, ואחד מכל שלושה אנשים צפוי ללקות בה במהלך חייו. לא בכדי מגדירים אותה בארגון אלצהיימר הבריטי כ"נושא הבריאותי והחברתי הגדול ביותר של זמננו".

ד"ר איליאנה לורידה, מהמכון הלאומי לבריאות ומחקרי טיפול באוניברסיטת אקסטר, מסבירה כי אף שהקשרים הסטטיסטיים מעניינים, לא ניתן לקבוע מהם סיבתיות ישירה.

"כיוון שתרופה מסוימת נמצאה קשורה לסיכון נמוך יותר לדמנציה, אין זה אומר בהכרח שהיא גורמת לכך", היא אומרת.

החוקרים מצאו כי קורטיקוסטרואיד בשם פרדניזון, האנטיביוטיקה אמוקסיצילין וחיסונים נגד שחפת, הפטיטיס A ודיפתריה, היו קשורים לירידה בסיכון לדמנציה.

לעומת זאת, תרופות לטיפול בסוכרת, ויטמינים ותוספי תזונה, ותרופות אנטי-פסיכוטיות היו דווקא קשורות לעלייה בסיכון. תרופות מסוימות לטיפול בלחץ דם ונוגדי דיכאון הציגו ממצאים מעורבים, שלא אפשרו לקבוע מסקנה חד-משמעית.

ד"ר בן אנדרווד, מהמחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת קיימברידג' וה-NHS המקומי, מסביר כי אף שהמחקר לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין התרופות לבין מניעת דמנציה, מדובר בצעד חשוב במאבק במחלה.

"אנחנו זקוקים בדחיפות לטיפולים חדשים שיאטו את קצב ההתקדמות של הדמנציה – ואולי אף ימנעו אותה", הוא אומר. "אם נוכל למצוא תרופות שכבר הוכחו כבטוחות ואושרו לשימוש במצבים אחרים, נוכל לקצר משמעותית את תהליך המחקר והניסויים הקליניים ולהנגיש אותן לחולים מהר הרבה יותר מאשר בפיתוח תרופה חדשה מאפס".

אך לא כולם ממהרים לקפוץ למסקנות. ד"ר בפטיסט לורנט, מומחה לסטטיסטיקה רפואית מ-UCL, מציין כי איכות המחקרים שנכללו בסקירה הייתה "בדרך כלל נמוכה", ולא כללה ניסויים קליניים מבוקרים. "הסיכון לממצאים שגויים במחקרים מסוג זה הוא גבוה מאוד", הוא מזהיר.

ד"ר ריצ'רד אוקלי, מנהל מחקר וחדשנות בארגון אלצהיימר הבריטי, מסכם כי למרות המגבלות, יש כאן בסיס למחקרי המשך מבטיחים.

"אם נוכל לעשות שימוש חוזר בתרופות שכבר הוכחו כבטוחות, נוכל לחסוך מיליוני ליש"ט ועשורים של עבודה על פיתוח תרופה חדשה – ולקרב אותנו צעד נוסף לניצחון על המחלה", הוא אומר.

השלב הבא, לדברי המומחים, הוא לערוך ניסויים קליניים שיאששו את הממצאים ויבדקו האם ואיך תרופות קיימות עשויות להגן על המוח מפני דמנציה. עד אז, ניאלץ להמתין – ולקוות.