חברים צריך לאהוב?
אהבה או חברות? מה צריך להיות בין בני הזוג? האם צריך להמשיך לסבול את בן הזוג גם כשכלו כל הקיצין?
אהבה או חברות? מה צריך להיות בין בני הזוג? האם צריך להמשיך לסבול את בן הזוג גם כשכלו כל הקיצין?
הולדתם ילד? הרבה מזל טוב ובסימן טוב. האם החלטתם כבר כיצד לקרוא לוולד החדש? אם טרם עשיתם זאת לפניכם עשרה כללים שבטח יעזרו לכם להכריע
אהבה בין בני הזוג מתחלקת לשני סוגים: אהבה פיזית ורוחנית. באיזה סוג אתם דוגלים? האם אתם משלבים בין השניים?
כידוע, כאשר איש מתחתן עליו לקיים את המצווה ולשמח את אשתו במשך שנה שלמה. אך לאחר השנה מופיעות כל מיני בעיות ואתגרים שלא הופיעו קודם לכן. מה התכונות של האיש והאישה שצריכות להיות כדי לבנות בית שלם?
כולנו לעיתים נכנסים למצב של ייאוש, דיכאון וחוסר אמונה, מדרדרים מרגע לרגע, מתמקדים בדכדוך. אומרים לכם "שהכל לטובה" האם באמת אתם מתעודדים מכך? וגם אם זה לגבי הזיווג שלכם? קראו על בחור הישיבה הרווק בן ה-32 מה יש לו לומר בנושא
הכל בידי סיעתא דשמיא: לרוב נשים לחוצות / מעוניינות בחתונה יותר מהמין השני, אך לעיתים לא תמיד מה שנראה מתאים בסקירה ראשונה - מתאים לזוגיות ארוכה, הכל תלוי בתפילה ובהשתדלות, הרי גם לאה הצליחה לשנות את זיווגה - קראו
כבוד ומחמאות זה דבר שלעיתים לכולנו קשה להעניק לסובבים אותנו, בייחוד לאור הסיאוציות המרתיחות שקורות באופן די קבוע, אנחנו רואים בחסרונם של יקירנו ולא במעלתם, מי הדרך לשנות את המצב ולהשרות אור ושמחה על הבית?
כבוד ומחמאות לעצמכם? האם אתם נוטים להפריז באהבה עצמית? או שמא יותר מתקשים בלכבד את עצמכם? הדרך לאיזון
מדריך למציאת זיווג - האם זה קיים בכלל? מסתבר שכן. מה הדרך הטובה ביותר שתעניק לכם טיפים למציאת זיווגכם? רק זכרו - אין שום ייאוש בעולם כלל, כמאמר רבי נחמן
חולפת שנה ועוד שנה, הרגשת הבדידות מתגברת בעקבות הרווקות, לרוב זה בא לידי ביטוי בסיטואציות מסוימות בחיים, והשעון הביולוגי מתקתק, אך אם אתם באמת כמהים לחתונה ולזוגיות? או רק חולמים על כך בהקיץ...?
רבי נחמן הקדוש, היה ידוע בסיפורי הצדיקים שלו, סיפורי המעשיות שמהם היה ניתן ללמוד דברים רבים, ללמוד ולהשכיל. גם לפנינו מובא סיפור על יהודי עני שהיה דואג לילדיו העניים ובכל 3 שנים היה נאלץ לשלם לפריץ עד שהעני זכה שיוולד לו עוד לאחר לאחר שנים רבות של ציפייה...
כולנו חושבים שיש מנהיג לעולם, אנו בטוחים בכך על אף ההסתרה הכבדה שיש היום, "הסתר אסתיר פניי", תהיה הסתרה כפולה בדור האחרון. בכל העולם מאמינים בו - למרות הכל. אבל מה הברירה של האדם במקרה הזה?
ידוע שבכל דור ודור ירדו נשמות לעולם כדי לתקן את הדור או מה שנותר מהגילגולים הקודמים. על הדור שלנו דור עיקבתא דמשיחא, מוטלת גם משימה לא פשוטה. האם גם אתם עומדים בה?
דרך ההודאה לה' נוטה להישאר היום במסתרי המרתפים. לעיתים אנשים חוששים לצאת מן הלופ של המירמור, אך הם לא יודעים מה מצפה להם מעבר לפינה רק אם יתחילו להודות. קראו
"והעיקר, לא לפחד כלל": האדם תמיד כמהה לעבודת ה', רוצה להתקרב ולהיות בחיקו. אבל מה קורה כשממתנים? ללא עליות וללא ירידות? קראו
"ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא": בכל יום אנחנו מצפים למשיח, ומה עלינו לעשות כדי להחיש את הגעתו? הרי אין דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, קראו
"שמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך": האם כל דבר שנותנים לך בחיים האלו עליך לקחת אותו? וממה הזהיר הרמב"ן?
"וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ": גויים ויהודים חיו בשכנות שנים רבות זה מכבר, אבל מדוע יש הבדל שמדגישים לכל אורך ההיסטוריה על אף שלא רואים אותו ניכר לעין?
לחיות באמונה: האם ניתן להתמיד בכך בחיינו? או שמא מדובר בניצוץ רגעי שחולף לו ברגעים הקשים? הדרך לאמונה. קראו
מה יוליד יום? את זה אף אחד לא יודע. המציאות כולה היא נוטה להישאר לוט בערפל, וה' "אסתר הסתיר" - ז"א תהיה הסתרה כפולה, ואנחנו נצטרך לחפש את ה' בכל פינה בחיינו, אבל אנחנו נוכל להיות מחוברים בכל זאת, קראו