תורידו מלקסיקון: אין דבר כזה תעודת ביטוח לכל החיים
ללכת, זאת פעולה שהיא נצרכת. בין אם היא פיזית ובין היא רגשית, מנטלית. לפעמים אדם חייב לקום ולעשות שינוי, ולרוב הוא מעדיף פשוט תעודת ביטוח לכל החיים. אז מה אתכם? קמים?
ללכת, זאת פעולה שהיא נצרכת. בין אם היא פיזית ובין היא רגשית, מנטלית. לפעמים אדם חייב לקום ולעשות שינוי, ולרוב הוא מעדיף פשוט תעודת ביטוח לכל החיים. אז מה אתכם? קמים?
אם שומעים על מקרים מצערים, או אם זה בגלל חוויה אישית שמטלטלת את חיינו - אנחנו אוטומטית מוצפים, הסכר נפתח ואנחנו לא מתפקדים. נקודה אחת שתשאיר אתכם יבשים בתוך המבול הזה
כבכל שבוע ושבוע אני דנה בענייני הפרשה, מביאה את הזווית המיוחדת שלה. הפעם בחרתי להתמקד בסיפור האישי שלי עם טא'צ מהפרשה. עכשיו זה אצלכם
בכל סוף שנה אנחנו מבטיחים לעצמנו הבטחות, מציבים יעדים ומשימות לשנה החדשה, מפה ועד להודעה חדשה. אבל השנה אנחנו נדע גם איך לעמוד במטרות האלו
בדיוק כמו הסינגל של השיר, אנחנו מאמינים בטוב של ה', בעבודת השם שצריכה להיות בשמחה. אבל למה אנחנו לא מצליחים לראות את כל הטוב הזה?
אנחנו מתכסים מתחת לפוך, כמו מסרבים לצאת ולהילחם ביצר הרע. אבל אם חשבתם שהמאבק יסתיים בטמינת הראש בחול - טעיתם. שם הוא רק מתחיל
תמיד יש מעין פחד שקיים על נושאים בלתי פתירים, שנראים בעינינו כבלתי מנוצחים. אנחנו נרתעים מהם עוד הרבה לפני הצעד הראשון, ובכל עת הם מציקים לנו. אבל יש דרך והיא די פשוטה
אנחנו חושבים שהדרך הקצרה תהיה סלולה אם נגיע לאנשים ש"רואים". אבל הפרשה הזו מעמידה לנו מראה מול הפנים, ואומרת – אין דרך אמצע
כחברה, יש לנו נטייה למדוד בני אדם על פי הצלחות. אבל מה קורה כשאותן הצלחות באות בקלות, ואחר כך מתרסקות?
נראה שכל אחד ברשתות החברתיות כבר ניתב את דרכו. ואנחנו משערים שההעתקה כנראה תסלול לנו את הדרך להצלחה. אבל איפה אנחנו טועים?
הימים עוברים עלינו ביעף, "דורסים" אותנו. ולמרות זאת, משתדלים לקום בכל בוקר עם אנרגיה טובה. אבל יש נוסחה שתיתן לנו הרבה כוח פה להשיג את המטרות שלנו
אנחנו נוהגים להוציא מהפה שלנו כל מיני הבטחות, משימות שנבצע, חוויות עתידיות, אך מה עושות אותן אמירות שנזרקות לחלל האוויר עושות לסביבה שלנו?
"בשבילי נברא העולם": כשפנחס הורג את זמרי הוא לא עושה את זה בשביל התהילה והכבוד, הוא עושה את זה לרצון שמיים. אבל מהר מאוד הוא מוצא את עצמו קוטף את התהילה
בלעם רוצה את להשיג את המטרה שלו, אבל ה' רוצה להציל אותו מעצמו. בורא עולם פותח לאתון את הפה כדי להסיט אותו ממסלולו. השיעור שלנו: לפעמים הדבקות במטרה היא לרעתנו
כמה פעמים ראיתם מקרה שגרם לכם להתקומם? כמה פעמים רציתם משהו שנעלם לכם? בארה של מרים מלווה את העם במשך 40 שנה, אבל ברגע שזה נגמר, העם מתחיל לקטר
קרח מחליט שהוא רוצה את המשרה של משה, אך כשהוא מקבל את הדחייה הוא נפגע עד עמקי נשמתו. בתגובה, הוא רוקם מזימה כזו שזורקת אותו מחוץ לעם, מחוץ לכל המוכר והידוע
הם נכנסים ונותנים נופך חדש לכל מה שקורה להם מול העיניים. אבל מי ביקש מהם? ומתי לא מבקשים מאיתנו לתת פרשנות, ולמרות זאת עושים את זה?
משה לא מאמין בכוח שלו לשמוע עוד את התלונות של העם. ה' רואה את המצוקה ומציע למנות עוד 70 זקנים שיעזרו לו. אבל האור של משה רבנו בעצם מאיר עליהם
הקב"ה קבע: בני קהת, יעקפו את אחיהם הבכור, גרשום. ולמה? כי ה' יתברך רואה בחוכמתו את קדושתם של בני קהת. אז מתי העבר שלנו מנמיך אותנו? וכמה עלינו לתת לו משקל בחיינו?
כשהכל יבש, סדוק ומוכתם בצבע אחיד - ה' מחליט להשרות שכינתו דווקא במדבר השומם. מתי אנחנו מרגישים במדבר? ואיך נזכה להגיע אל האור?